עמוד 1
רגיל

החוק לשוויון בשכר

החוק לשוויון בשכר, 1963 (תיקון לחוק תנאי עבודה הוגנים 1938)

“המעסיק, בכל מקום עבודה שהוא, לא יפלה בין עובדים על בסיס מגדר על ידי תשלום של שכר נמוך משהיה משלם לעובדים מהמין השני עבור אותה העבודה, הדורשת רמה שווה של כישורים, מאמץ ואחריות, ונעשית תחת תנאי עבודה דומים, אלא במקרה שבו יוכיח כי גובה התשלום תלוי בוותק, ביכולת, בתפוקה או בכל קריטריון הוגן אחר שאינו מגדרי.”

היום, לפני 55 שנים, עבר בארה”ב התיקון לחוק תנאי עבודה הוגנים: שוויון בשכר, שלפיו אפליה מגדרית פוגעת באיכות חיי העובדים, מונעת ניצול מרבי של משאבי האנוש, יוצרת סכסוכי עבודה, מפריעה למהלך המסחר התקין ומהווה תחרות לא הוגנת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הנשיא קנדי בעת טקס החתימה על חוק השוויון בשכר. מתוך כתבה על המאבק לשוויון בשכר במלאת 50 שנה לחוק

רגיל

רחל אוהבת-עמי (חבשוש)

מעצרה של רחל אוהבת-עמי (חבשוש), 1939

היום, לפני 79 שנים, הגיעה לוחמת האצ”ל רחל אוהבת-עמי (חבשוש) לכניסה לבית הסוהר המרכזי במגרש הרוסים בירושלים, עוטה רעלה ונושאת סל ובו חומר נפץ המוסתר מתחת לפירות וירקות, במטרה לפגוע בעצירים ערבים שנאשמו בפגיעה ביהודים ובבני משפחותיהם שבאו לבקרם בכלא. היא עוררה חשד ונעצרה, בית הדין הצבאי הבריטי גזר עליה מאסר עולם (ולא הוצאה להורג, בשל גילה הצעיר), והיא הועברה לבית הכלא לנשים בבית לחם, יהודייה יחידה בקרב האסירות הערביות. שבע שנים אחר כך, בתום מלחה”ע השנייה, קיבלה חנינה מאת הנציב העליון ושוחררה מבית הסוהר.

מידע נוסף על ניסיון הפיגוע ועל המשפט של חבשוש באתר “אנציקלופדיה יהודית לתרבות ישראל” של מכללת דעת ללימודי יהדות ורוח

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מחזיקה זר בהגיע ארונותיהם של זאב ז’בוטינסקי ורעייתו לשדה התעופה לוד, כנציגה של לוחמות האצ”ל

בתמונה הקטנה: דף מתוך יומן שניהלה בעת מאסרה, שבו היא מתארת את אבלה על מותו של ז’בוטינסקי.

התמונות מתוך אתר מוזיאון אסירי המחתרות בירושלים

רגיל

ג’ורג’ינה תאודורה ווד

ג’ורג’ינה תאודורה ווד, נולדה ב-1947

היום, לפני 71 שנים, נולדה ג’ורג’ינה תאודורה ווד, משפטנית גאנית. היא החלה את הקריירה שלה כקצינת תביעה של משטרת גאנה. ב-1974 עברה אל כס השיפוט, והלכה והתקדמה כשופטת עד למינויה ב-2007 לשופטת הבכירה של ביהמ”ש העליון – האישה הראשונה העומדת בראש הרשות השופטת של גאנה והאישה הבכירה ביותר עד אז בהיסטוריה הפוליטית של גאנה. ב-2017, עם פרישתה, מונתה לחברה במועצת המדינה, חבר היועצים הבכיר לנשיא גאנה. היא מכהנת גם כחברת ועד ב”מרכז לצדק גלובלי”, ארגון בינלאומי הפועל ליישום ולאכיפה של חוקים לזכויות אדם על מנת לקדם שוויון מגדרי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: ווד מושבעת לשופטת הראשונה בביהמ”ש העליון, לצד נשיא גאנה ג’ון קופור (מימין) ובן זוגה אדמין ווד (משמאל). מתוך האתר “גאנה-ווב”

רגיל

“יד לאישה הלוחמת”

“יד לאישה הלוחמת”, נחנכה ב-1998 לציון חמישים שנים לקרב על ניצנים ב-1948

היום, לפני 70 שנים, התנהל בקיבוץ ניצנים קרב קשה מול הכוחות המצרים במלחמת העצמאות. עשר מחברות הקיבוץ לא התפנו עם האזרחים ובחרו להישאר עם כוחות המגן, ושלוש מהן נהרגו: האלחוטאית מירה בן ארי, החובשת שולמית דורצ’ין והלוחמת דבורה אפשטיין. ב-1998, במלאת חמישים שנים לקרב, נחנכה במקום “יד לאישה הלוחמת”, המוקדשת להן ולכל הנשים שתרמו למערכות הביטחון. באנדרטה פסלי ברונזה של נשים שפיסלה שוש חפץ בקווים רכים, ולצד המדרגות המובילות אליה מצוטטים דבריהן של שש לוחמות: שרה אהרונסון, חנה סנש, מירה בן ארי, אסתר ארדיטי, שרה צ’יזיק וברכה פולד.

עוד על האנדרטה

עוד על הקרב

בתמונה הגדולה: האנדרטה, צילום: שימי אורון (מתוך “קפה דה מרקר”)

בתמונה הקטנה: מירה בן ארי ובנה דני, מתוך כתבה ב”הארץ” על יומנה של בן ארי, “נעורים בתל אביב, מוות בניצנים”, 2003

רגיל

“עשינו הפלות!”

“עשינו הפלות!”, 1971

היום, לפני 47 שנים, התפרסם גיליון של מגזין “שטרן” הגרמני שכותרתו הייתה “עשינו הפלות!”. הופיעו בו 374 נשים, ביניהן מפורסמות רבות, שהודו בפומבי בכך שביצעו הפסקת היריון, דבר שהיה לא חוקי אז לפי סעיף 218 לחוק העונשין המערב-גרמני, אשר שונה ב-1976 אך הגבלותיו הוסרו סופית רק עם איחוד גרמניה ב-1992. הגיליון היה פרי יוזמה של העיתונאית הפמיניסטית אליס שוורצר, ונחשב לאבן דרך בתחיית המאבק הפמיניסטי בשנות ה-70: הפרסום שבר את הטאבו על שיח ציבורי על הפלות, הביא להקמת כמה קבוצות פמיניסטיות והאיץ את התארגנות ההתנגדות לחוק האוסר על הפלות.

ויקיפדיה

פייסבוק

עוד על אליס שוורצר (בתמונה הקטנה)

תמונתה של שוורצר מתוך אתר WDR הגרמני

רגיל

הלן סיקסו

הלן סיקסו, נולדה ב-1937

“על האישה לכתוב על האישה ולהביא את הנשים אל הכתיבה, שממנה הורחקו באלימות כפי שהורחקו מגופן שלהן. מאותן סיבות, תחת אותו חוק, למען אותה מטרה ממיתה. על האישה להיכנס לטקסט – כמו גם לעולם, ולהיסטוריה – ביוזמתה הייחודית.”

היום, לפני 81 שנים, נולדה הלן סיקסו, סופרת, משוררת, מחזאית ופילוסופית פמיניסטית צרפתייה-יהודייה, ילידת אלג’יריה. פרופ’ סיקסו הקימה ב-1974 את “המרכז לחקר לימודי נשים”, הראשון מסוגו באירופה, ונחשבת לאחת האינטלקטואליות המובילות בצרפת מאז שנות ה-60, אשר השפיעה רבות על עיצוב התיאוריה הספרותית, הפילוסופיה והפמיניזם הפוסט-מודרניים.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך “צחוקה של המדוזה” (Le Rire de la Méduse), שראה אור ב-1975 ונחשב לאחד המניפסטים הפמיניסטיים החשובים שפורסמו. החיבור עוסק ביחסים שבין שפה, גוף, מיניות וחברה, ועל ידי חשיפת ההכללות הלשוניות שעיצבה הפטריארכיה לדיכוי הנשי, ותרגול צורות ביטוי חלופיות של כתיבה נשית וקווירית, פועל ליצירת שינוי לשוני, אשר ייצור בתורו שינוי תפיסתי ולבסוף שינוי חברתי.

בתמונה הקטנה: פרופ’ סיקסו מרצה בשנת 1975

התמונות מתוך אתר “בבליו”, המרכז מידע על ספרים וסופרים בצרפתית

רגיל

פאולינה צ’יזיאן

פאולינה “פאולי” צ’יזיאן, נולדה ב-1955

“אנו סוסות אבודות הדוהרות על פני החיים, מואכלות פירורים, נושאות את תהפוכות הגורל, מכריזות מלחמה זו כנגד זו. הזמן חולף ויום אחד נישכח. כל אחת מאיתנו היא ענף שבור, עלה יבש, נתונות לחסדי הרוח. אנו חמש. הבה נתאחד, וניצור יחד יד אחת.”

היום, לפני 63 שנים, נולדה פאולינה צ’יזיאן, מספרת סיפורים ממוזמביק, האישה הראשונה שספריה יצאו לאור במדינתה. כתיבתה מבקרת מסורות תרבותיות, חברתיות ופוליטיות במוזמביק, ומהווה שופר לחוויות של נשים בחברה פטריארכלית הכורעת תחת נטל היסטורי של עימות אלים ושהנשים בה לרוב לא זוכות להשכלה או מתקבלות לשוק העבודה.

ויקיפדיה

הציטוט מפיה של ראמי, גיבורת ספרה של צ’יזיאן “האישה הראשונה: סיפור על פוליגמיה” (2001), המובילה את נשותיו השונות של בעלה לפעול בסולידריות להשגת מעמד וקול משלהן. מתוך ביקורת על הספר באתר “מילים ללא גבולות”

פייסבוק

רגיל

ניצן מינץ

ניצן מינץ, נולדה ב-1989

“לא
בדפים אכתוב.
בשברי חלומי.
ויצמח עצי ויעירני”

היום, לפני 29 שנים, נולדה ניצן מינץ, אמנית ומשוררת רחוב ישראלית. יצירתה היא מלאכת חיבור בין מילים, מקומות, חומרים וצורות יחד לכדי אמירה הרמונית. היא מציגה גם בגלריות, בחללי אמנות ובפרויקטים שונים בארץ ובעולם, אך בעיקר מוציאה את השירה מתוך דפי הספר אל הרחוב ומזמינה את הקהל המזדמן לקרוא, להרגיש ולחשוב שירה. בחירתה למקם את שיריה באופן מכוון בנקודות מסוימות ברחבי העיר, על פח גלי, חלון אטום, קיר סדוק או דלת חלודה, היא שמטעינה את האישי והנפשי במשמעויות חברתיות ופוליטיות.

האתר של ניצן מינץ

דף הפייסבוק של ניצן מינץ

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מינץ ואחת מיצירותיה בסיור של Talking art

בתמונה הקטנה: עבודת גרפיטי של מינץ, על מבנה חברת החשמל בשדרות בן גוריון בתל אביב. צילום: רחל גיל ל”הארץ”

רגיל

בטי לזרוס קנוט

אליזבת (בטי) לזרוס קנוט, 1965-1926

היום, לפני 92 שנים, נולדה בטי לזרוס קנוט, קשרית וחברת מחתרת המאקי בצרפת הכבושה ופעילה ציונית. עם פלישת בעלות הברית, ביקשה להתגייס לצבא הצרפתי אך נדחתה בשל מגדרה ושירתה במקום זאת ככתבת צבאית בעיתון המחתרתי “קומבה”. לאחר המלחמה גויסה לארגון לח”י וסייעה ביצירת קשרים עם עיתונאים חשובים, בגיוס ציונים צרפתים, וכן בניסיון לפוצץ משחתת בריטית שסיכלה הגעת מעפילים ארצה. בשנות ה-50 עלתה לישראל והקימה בבאר שבע את מועדון “ההזדמנות האחרונה”, שאירח אנשי תרבות ורוח ידועים והיווה מוקד משיכה לתיירים ולחיילים ששירתו באזור.

המידע מתוך מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה, פרויקט פמיניסטי באקדמיה שבו סטודנטיות וסטודנטים להיסטוריה מנגישות ומנגישים מידע על נשים בישראל.

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך אתר הלח”י

התמונה הקטנה מתוך פרויקט “מעלים ערך” באתר “פוליטיקלי קוראת”

רגיל

אלברטה שנק אדמס

אלברטה דייזי שנק אדמס, 2009-1928

היום, לפני 90 שנים, נולדה אלברטה שנק אדמס, אינואיטית-אמריקאית שפעלה למען שוויון עבור העמים הילידיים באלסקה. ב-1944, במחאה נגד הפרדה בין הגזעים, שהביאה בפועל להשארה של ילדים לא-לבנים ללא מסגרת חינוכית ושל מבוגרים לא-לבנים ללא אפשרויות תעסוקה, שנק בת ה-16 סירבה לצאת מהאזור ל”לבנים בלבד” בתיאטרון ונעצרה ע”י המשטרה. היא שוחררה למחרת לאחר הפגנת מחאה של הקהילה האינואיטית המקומית, וכתבה על כך למושל אלסקה, שבתגובה הבטיח לה שאף אחד לא יקבל שוב יחס כזה ובתוך כמה חודשים העביר את החוק למניעת אפליה באלסקה (1945).

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: “תיאטרון החלומות” בעיר נום שבאלסקה, שבו מחתה אלברטה על מדיניות ההפרדה