עמוד 1
רגיל

התנועה לשחרור הרגליים

התנועה לשחרור הרגליים, נוסדה ב-1897

היום, לפני 121 שנים, נוסדה בסין התנועה לשחרור הרגליים, ארגון-גג נגד המנהג הנפוץ של כריכת הרגליים, שהביא לעיוות וניוון כפות רגליהן של ילדות ולאובדן יציבותן ויכולת התנועה שלהן. מאז המאה ה-10, “רגלי הלוטוס” הקטנטנות נחשבו במסורת הסינית ליפות וארוטיות והיוו סמל סטטוס. באמצע המאה ה-19 החלו מיסיונרים נוצרים שהגיעו לסין לבקר את המנהג, ונשים מקומיות מיהרו להקים בהשראתם תנועות התנגדות בכל רחבי סין. בראשית המאה ה-20 כריכת הרגליים נאסרה בפרובינציות רבות, אך רק ב-1912, עם נפילת הקיסרות והקמת הרפובליקה הסינית, נאסר המנהג לחלוטין והוקמו מנגנוני אכיפה.

ויקיפדיה

עוד על כריכת רגליים (“רגלי לוטוס”)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נשים סיניות עם רגליים שנקשרו, תחילת המאה ה-20

בתמונה הקטנה: איור מהמאה ה-18 המציג את פילגש הקיסר יאו ניאנג קושרת את רגליה

רגיל

סמנתה סמית’

סמנתה ריד סמית’, 1985-1972

“מר אנדרופוב היקר,
קוראים לי סמנתה סמית’. אני בת עשר. ברכותיי על התפקיד החדש. אני מודאגת מכך שרוסיה וארצות הברית יתחילו מלחמה גרעינית. האם אתה מתכוון להצביע בעד מלחמה או לא? אם לא, אז בבקשה תגיד לי כיצד אתה מתכנן לעזור לכך שלא תהיה מלחמה. לשאלה זו אתה לא חייב לענות, אבל הייתי רוצה לדעת למה אתה רוצה לכבוש את העולם או לכל הפחות את המדינה שלנו. אלוהים ברא את העולם בשבילנו כדי שנוכל לחיות בו ביחד בשלום ולא כדי להילחם.
בברכה,
סמנתה סמית'”

היום, לפני 46 שנים, נולדה סמנתה סמית’, שזכתה לפרסום בינלאומי כשגרירה האמריקאית הצעירה ביותר. ב-1982, בימי מירוץ החימוש של המלחמה הקרה, כתבה סמנתה בת ה-10 מכתב למנהיג החדש של בריה”מ, יורי אנדרופוב, בבקשה להבין מדוע היחסים בין בריה”מ לארה”ב כה מתוחים. מכתב התשובה החיובי שקיבלה מאנדרופוב חולל קרקס תקשורתי, וביקורה בבריה”מ בקיץ 1983, בהזמנתו, סוקר בהרחבה בשתי המעצמות. סמית’ הפכה לידוענית כפעילת שלום וכשגרירת רצון טוב, ומהווה עד היום דוגמה למעורבות אזרחית וליכולת של כל אחד ליצור שינוי בעולם. בגיל 13 נהרגה בהתרסקות מטוס.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סמנתה (מימין) מתקבלת בברכה ע”י נערות ונערים מברית המועצות עם נחיתתה במוסקבה ב-1983

בתמונה הקטנה: צילום מסך מתוך ריאיון עם סמנתה בתוכנית הבוקר האמריקאית “היום” (ינואר 1985)

רגיל

שרלוט מלכת קפריסין

שרלוט מלכת קפריסין, 1487-1444

היום, לפני 574 שנים, נולדה שרלוט, מלכת קפריסין, שהוכתרה כשליטה גם על ירושלים, ארמניה ואנטיוכיה. ב-1458, בהיותה בת 14, נפטר אביה, המלך ג’ון השני, והיא ירשה את הכתר כבתו הבכורה והיחידה שנותרה בחיים. ג’יימס, אחיה-למחצה שנולד למלך מחוץ לנישואים, ערער על זכותה לרשת את הכתר בשל מגדרה. היא נישאה ללואי דוכס סבויה שבצפון איטליה כדי ליצור עמו ברית הגנה, אך ג’יימס ניצח אותם בתמיכת המצרים, וב-1463 אילץ אותה לברוח לרומא והוכתר למלך. היא הקימה חצר קטנה וצבא באי היווני רודוס, וניסתה לכבוש שוב את שלטונה בקפריסין, אך על אף תמיכת האפיפיור נכשלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שרלוט (במרכז), עם אמה, המלכה הלנה ממוריאה, ואחותה קליופה. פרט מתוך ציור קיר בשם “משפחה” מאת וסיליוס המאדוס, בכנסיית ארכנגלוס מיכאיל בכפר פדולאס שבקפריסין

בתמונה הקטנה: המלכה שרלוט קוראת בספר החוקים וסביבה יועציה

רגיל

אנני לונדונדרי

אנני כהן קופצ’ובסקי, שנודעה כאנני לונדונדרי (על שם הספונסר הראשון שלה במסע האופניים), 1947-1870

הקיפה את העולם באופניים בין יוני 1894 לספטמבר 1895

היום, לפני 124 שנים, בשעה 11 בבוקר, יצאה אנני לונדונדרי האמריקאית למסע אופניים מסביב לעולם. שני גברים עשירים מבוסטון התערבו שאף אישה לא תצלח מסע כזה תוך 15 חודשים. אנני, אם לשלושה שלא רכבה על אופניים עד אז, נענתה לאתגר ויצאה לדרך מבוסטון. בשילוב מעבורות ורכבות, היא רכבה ברחבי אירופה, המזרח התיכון ואסיה, הפליגה חזרה לקליפורניה וחצתה את ארה”ב. מסעה הסתיים בבוסטון ב-24 בספטמבר 1895, שבועיים לפני הזמן. בזכות כישורים יוצאי דופן כאשת מכירות וכמספרת סיפורים, הצליחה להשיג מימון וכיסוי תקשורתי למסע, ומינפה את פרסומה לקריירה כעיתונאית ומרצה.

ויקיפדיה

עוד עליה באתר הספר של פיטר זיוטלין (נכד אחיה), “מסביב לעולם על שני גלגלים: המסע המופלא של אנני לונדונדרי” (2007)

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך מאמר עליה באתר “מדיום”

רגיל

שִׁיבָּטָה טוֹיוֹ

שִׁיבָּטָה טוֹיוֹ, 2013-1911

“הִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב שִׁירָה
אַחֲרֵי שֶׁחָצִיתִי אֶת שְׁנָתִי הַתִּשְׁעִים
מֵאָז, בְּכָל יוֹם
יֵשׁ לִי סִבָּה טוֹבָה לִחְיוֹת.

גּוּפִי רָזָה וְקָטָן
אַךְ עֵינַי עֲדַיִן רוֹאוֹת
לְלִבָּם שֶׁל אֲנָשִׁים
אָזְנַי עֲדַיִן שׁוֹמְעוֹת
אֶת רַחַשׁ הָרוּחַ
וּפִי עוֹדוֹ מָלֵא חַיִּים.

‘אָמַרְתְּ אֶת זֶה יָפֶה’
מַחְמִיאִים לִי כֻּלָּם

וַאֲנִי שְׂמֵחָה עַל כָּךְ
וְיֵשׁ לִי כּוֹחַ לְהַמְשִׁיךְ.”

היום, לפני 107 שנים, נולדה שיבטה טויו, משוררת יפנית. בגיל 92 נאלצה להפסיק לרקוד והחלה לכתוב שירים, הרוויים שמחת חיים והוקרת ההווה, חרף הבדידות ומכאובי הזִקנה. ספר שיריה הראשון, שפרסמה בגיל 98, הגיע לראש רשימת רבי-המכר ביפן ונמכר במאות אלפי עותקים ברחבי העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

שירה “אני” מופיע בספרה “הבוקר בא תמיד”, שיצא לאור בעברית ב-2017 (תרגום: איתן בולוקן, הוצאת לוקוס)

רגיל

קריסטל איסטמן

קריסטל קתרין איסטמן, 1928-1881

“גברים אולי אומרים עכשיו [משאושרה זכות ההצבעה ברמה הפדרלית], ‘תודה לאל, המאבק האינסופי של הנשים הסתיים!’ אבל הנשים, כפי שאני מכירה אותן, אומרות, ‘עכשיו סוף סוף אנחנו יכולות להתחיל’. כשנאבקו למען הזכות להצביע, רוב הנשים ניסו לנהוג באופן מכובד בנוגע לכל נושא אחר. עכשיו הן יכולות להגיד מה הן באמת רוצות; ומה שהן באמת רוצות, בדיוק כמו כל שאר העולם הנאבק, הוא חופש.
[…] אז מהי אפוא “הבעיה של נשים” עם חופש? נראה לי שהעניין הוא כזה: איך לארגן את העולם כך שנשים תוכלנה להיות בנות אדם, עם סיכוי להשתמש במגוון המתנות שיש להן במגוון דרכים, במקום להיות מיועדות בשל מינן המקרי לתחום פעילות יחיד – משק הבית וגידול הילדים. ואם וכאשר הן יבחרו במשק הבית ובגידול הילדים, עיסוק זה יוכר על ידי העולם כעבודה, שבצידה תגמול כלכלי מוגדר המאפשר לה שלא להזדקק לתלות בגבר כלשהו.
[לשם כך,] עלינו לחולל מהפכה בחינוך המוקדם של הבנים והבנות. זה חייב להיות נשי באותה המידה שזה גברי להתפרנס ולעמוד ברשות עצמך. וזה חייב להיות גברי באותה המידה שזה נשי לדעת לבשל ולתפור ולנקות ולטפל בעצמך בשגרה. אין צורך לומר שהחלק השני של מהפכה זו צפוי לעורר התנגדות עזה יותר מהחלק הראשון. [הרי] קיומן של הנשים המפרנסות טרם הביא להתפתחותם של עקרי בית.
זה לא כל הפמיניזם, כמובן, אבל זה מספיק בשביל להתחיל.”
(מתוך נאומה מ-1920, “עכשיו אפשר להתחיל: מה הלאה? היום שאחרי זכות הצבעה לנשים“, הנכלל ברשימת מאה הנאומים החשובים במאה ה-20 בארה”ב)

היום, לפני 137 שנים, נולדה קריסטל איסטמן, סוציולוגית ועורכת דין אמריקאית. בעקבות מחקר חלוצי שערכה על פגיעות במקומות עבודה, ניסחה ב-1909 את החוק הראשון שעסק בפיצויים לנפגעי תאונות עבודה. היא הייתה ממנהיגות המאבק לזכות בחירה לנשים, ממייסדות ליגת הנשים הבינלאומית לשלום וחירות, ממייסדות האיגוד האמריקאי נגד מיליטריזם ואימפריאליזם, מייסדת ועורכת של מגזין האמנות הרדיקלי “המשחרר”, וממייסדות האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות, שפועל עד היום. פעילותה פורצת הדרך הושתקה בשל תיוגה כקומוניסטית, ורק בשנת 2000 הוכנסה להיכל התהילה הלאומי לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סמירה עזיז

סמירה עזיז, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה סמירה עזיז, אשת תקשורת, אשת עסקים ופעילת זכויות אדם מערב הסעודית. היא חותנה בגיל 15, ובעידוד בעלה למדה בהודו עיתונות, קולנוע ויחסים בינלאומיים, עם דוקטורט במסחר בינלאומי ופוסט-דוקטורט בתקשורת המונים. חברת ההפקות שלה היא החברה הסעודית הראשונה בתעשיית הקולנוע של בוליווד. כסופרת, משוררת, עיתונאית ומגישת רדיו, היא עוסקת רבות בסוגיות משפחתיות (כגון נישואי ילדות ואלימות במשפחה), חברתיות וחינוכיות, בזכויות נשים ובזכויות פליטים ומהגרים בערב הסעודית, וכן ביחסים עם הקהילה הבינלאומית ובקידום שלום דרך ספורט.

ויקיפדיה

האתר והבלוג הרשמי של סמירה עזיז

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עזיז (משמאל) עם עובדים בארגון ממשלתי הודי ליצירת הזדמנויות תעסוקה בפרויקט פיתוח למען נשים

בתמונה הקטנה: מתוך ריאיון עמה ב”אל-בילאד”, פורטל חדשות סעודי באנגלית (יולי 2017)

רגיל

אנה אחמטובה

אנה אחמטובה (שם העט של אנה אנדרייבנה גורנקו), 1966-1889

“בֶּחָזֶה צְמַרְמֹרֶת, אֵין עֵזֶר.
אַךְ קַלּוּ צְעָדַי כְּתָמִיד.
עַל יָדִי הַשְּׂמָאלִית לָבַשְׁתִּי
הַכְּסָיָה שֶׁל הַיָּד הַיְמָנִית.

רַק שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת, יָדַעְתִּי,
אַךְ נִדְמֶה: מִסְפָּרָן כֹּה רָב…
בֵּין עֲצֵי אַשּׁוּחַ הָרוּחַ
הִתְחַנֵּן: נָמוּתָה יַחְדָּו.

הַגּוֹרָל רִמַּנִי. שׁוֹמְעָה אַתְּ.
הַגּוֹרָל הָרַע, הֲפַכְפָּךְ.
חֲבִיבִי, חֲבִיבִי, עָנִיתִי,
גַּם אוֹתִי… אָמוּתָה אִתָּךְ…

זוֹ שִׁירַת אַחֲרוֹנַת פְּגִישׁוֹתֵינוּ.
אֶל הַבַּיִת הִפְנֵיתִי רֹאשִׁי.
בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת עוֹד נִרְאָה לִי
אוֹר נֵרוֹת צָהֹב אֲדִישִׁי.”

אנה אחמטובה (נולדה היום, לפני 129 שנים), מגדולות משוררי רוסיה. שירתה נוגעת באיפוק תמציתי באהבה בלתי-אפשרית, בקשר עמוק לאדמת המולדת ובסבלו של העם הרוסי תחת השלטון הסובייטי.

ויקיפדיה

פייסבוק

את “שִׁירַת הַפְּגִישָׁה הָאַחֲרוֹנָה” תרגמה לעברית המשוררת רחל בלובשטיין-סלע (מתוך “פרויקט בן יהודה“)

בתמונה הגדולה: פורטרט של אחמטובה מאת קוזמה פטרוב-וודקין, 1922

רגיל

עדנה ארבל

עדנה ארבל, נולדה ב-1944

היום, לפני 74 שנים, נולדה עדנה ארבל, משפטנית ישראלית, אשר נודעה בהגנתה העקבית על זכויות אדם ועל טוהר המידות, ברגישותה לקבוצות מוחלשות וביחסה המחמיר לעבירות מין. היא כיהנה כפרקליטת מחוז מרכז, וכן הייתה חברה בוועדות החקירה של פרשת קו 300 והטבח בסברה ושתילה. ב-1996 מונתה לפרקליטת המדינה, ובתפקידה זה המליצה להגיש כתבי אישום נגד שורה של בכירים, ביניהם מנכ”לים, ראשי ערים, שרים וראשי הממשלה אולמרט, נתניהו ושרון. ב-2004 מונתה לשופטת בבית המשפט העליון, שם בין היתר דחתה את ערעורו של קצב ופסלה את התיקון לחוק המתיר לכלוא מסתננים.

ויקיפדיה

פייסבוק

את התמונה הגדולה צילם נעם מוסקוביץ’, מתוך אתר האנציקלופדיה החברתית

רגיל

יינגלאק צ’ינוואט

יינגלאק צ’ינוואט, נולדה ב-1967

היום, לפני 51 שנים, נולדה יינגלאק צ’ינוואט, אשת עסקים ופוליטיקאית תאילנדית, האישה הראשונה (והיחידה) שכיהנה כראשת ממשלת תאילנד. למשפחתה עסקים רבים, והיא ניהלה כמה מהם, ובראשם חברת הסלולר הגדולה ביותר במדינה. בבחירות 2011, בתום קמפיין ששם דגש על פיוס לאומי ומאבק בעוני, זכתה מפלגת “פאו תאי” (למען תאילנד) בראשותה ברוב מוחלט. אולם בסוף 2013 פרצה מחאה המונית נגדה שהובילה לחודשים של משבר אלים, עד שלבסוף הדיח אותה ביהמ”ש החוקתי של תאילנד והאשים אותה בהפרת אמונים ובהזנחת תפקידה. לפני מתן גזר הדין, צ’ינוואט נמלטה מתאילנד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צ’ינוואט יוצאת מפיקוד חיל האוויר לאחר ישיבת קבינט בבנגקוק, 2014 (מקור: רויטרס, סאן דיילי)

בתמונה הקטנה: צ’ינוואט בפורום הכלכלי העולמי, 2012

רגיל

דייזי זמורה

דייזי זמורה, נולדה ב-1950

“בעת שבה נשים בניקרגואה ממשיכות להיאנס, לסבול מהתעללות, להירצח, השירים חייבים להיות פמיניסטיים. אבל עליהם להיות יותר מכך, לשקף את המצב האנושי שלנו, מהו היחס שלנו לעצמנו, איך נראות החברה, אהבה, משפחה, אמהוּת, חברוּת, כאב, בדידות…”

היום, לפני 68 שנים, נולדה דייזי זמורה, משוררת ניקרגואית, מהבולטות בשירה הלטינית בת זמננו. בשנות ה-70 הייתה מהדוברות הלוחמניות נגד השלטון הדיקטטורי המושחת של משפחת סומוסה בניקרגואה. דרך פרטים קטנים של היום-יום, מבטאת שירתה את עמדתה חסרת הפשרות בנוגע לזכויות אדם, פוליטיקה, פמיניזם, היסטוריה ותרבות.

“אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַגּוּף הַזֶּה שֶׁלִּי, שֶׁחַי חַיִּים,
אֶת מִתְאָר כְּלִי הַקִּבּוּל שֶׁלּוֹ, אֶת רַכּוּתוֹ הַמִּשְׁתַּפֶּכֶת,
אֶת שְׂעָרִי הַזּוֹרֵם לְכַתֵּר אֶת גֻּלְגָּלְתִּי,
אֶת פָּנַי כְּגָבִיעַ זְכוּכִית, הַנִּצָּב עַל רַגְלוֹ הַשַּׁבְרִירִית
הַמְּטַפֶּסֶת בַּעֲדִינוּת מִתּוֹךְ כְּתֵפָיִם וְעֶצֶם בְּרִיחַ.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת גַּבִּי הַמְּעֻטָּר בְּכוֹכָבִים מְעֻמְעָמִים,
אֶת הַגְּבָעוֹת הַבְּהִירוֹת שֶׁל שָׁדַי,
מַעְיָנוֹת שֶׁל חָלָב, הָרִאשׁוֹן לְהָזִין אֶת הָאָדָם,
אֶת בֵּית חָזִי הַמִּזְדַּקֵּר, אֶת מָתְנִי הַגְּמִישָׁה,
אֶת מְלֵאוּתָהּ וְאֶת חֻמָּהּ שֶׁל בִּטְנִי.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַסַּהַר הַמִּתְעַקֵּל בִּירֵכַי,
שֶׁהָלַךְ וְהִתְעַצֵּב מֵהֵרָיוֹן לְהֵרָיוֹן,
אֶת הַגַּל הַמִּסְתַּלְסֵל הָאַדִּיר שֶׁל יַשְׁבָנִי,
אֶת רַגְלַי, יְסוֹדוֹת הַמִּקְדָּשׁ כֻּלּוֹ.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת עָלֵי הַכּוֹתֶרֶת הַכֵּהִים
וְאֶת הַפַּרְוָה הַנִּסְתֶּרֶת שֶׁלִּי,
שׁוֹמְרָיו שֶׁל שַׁעַר גַּן הָעֵדֶן הַמִּסְתּוֹרִי
אֶל תּוֹךְ הַנִּקְרָה הַלַּחָה שֶׁמִּמֶּנָּה דָּם קוֹלֵחַ
וּמֵימֵי הַחַיִּים.

הַגּוּף הַזֶּה שֶׁלִּי יָכוֹל לִכְאֹב וְלַחְלוֹת,
הוּא דּוֹלֵף, הוּא מִשְׁתַּעֵל, הוּא מַזִּיעַ,
מַפְרִישׁ נוֹזְלֵי גּוּף, צוֹאָה, רֹק,
הוּא נַעֲשָׂה עָיֵף, זָקֵן, שָׁחוּק.

גּוּף חַי, חֻלְיָה מְקַשֶּׁרֶת אֵיתָנָה אַחַת
לְהַבְטִיחַ אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַגּוּפִים הָאֵינְסוֹפִית.
אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַגּוּף הַזֶּה, הֶעָשׂוּי אֲדָמָה שׁוֹפַעַת:
זְרָעִים, שָׁרָשִׁים, לְשַׁד, פְּרָחִים וּפֵרוֹת.”

(“חגיגה של הגוף”, מתוך ספרה של דייזי זמורה, “הקצף האלים: שירים חדשים ונבחרים”, בהוצאת ספרי קארבסטון, 2002.
תרגום לעברית: מתת גולדברג אלון)

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט והתמונות מתוך כתבה על זמורה ב”La presna” (“העיתונות”, עיתון יומי חשוב בניקרגואה)

רגיל

הכנס העולמי על נשים

הכנס העולמי על נשים, 1975

“[העצרת הכללית של האומות המאוחדות] מכירה בכך שנשים מכל העולם, יהיו ההבדלים והפערים ביניהן ככל שיהיו, חולקות את החוויה הכואבת של קבלת יחס לא הוגן, ושככל שתתחזק המודעות שלהן לתופעה זו הן תיעשינה בעלות ברית טבעיות במאבק כנגד כל צורה של דיכוי, כגון קולוניאליזם, גזענות ואפרטהייד, ולפיכך תהווינה פוטנציאל מהפכני אדיר לשינוי כלכלי וחברתי בעולם.
“[…] מכירה גם בצורך הדחוף לשפר את מעמדן של נשים ולמצוא דרכים אפקטיביות יותר לאפשר להן את אותן ההזדמנויות שיש לגברים להשתתף באופן פעיל בפיתוח מדינותיהן […] ובצורך לעודד את מאמציהן לקידום, השגה ושימור של שלום עולמי באמצעות שותפות מלאה שלהן בארגונים מדיניים ובינלאומיים.
“[…] קוראת לממשלות, לשלוחות האו”ם, לארגונים בין-ממשלתיים מקומיים ובינלאומיים ולקהילה הבינלאומית בכלל להתחייב ליצירה של חברה צודקת שבה נשים, גברים וילדים יוכלו לחיות בכבוד, בחופש, בצדק ובשגשוג.”
(מתוך הצהרת מקסיקו)

היום, לפני 43 שנים, נפתח כנס הנשים העולמי הראשון של האו”ם במקסיקו סיטי. חשיבותו של הכנס בראייה חדשה של הנשים כשותפות מלאות לתהליכי הפיתוח ויישום המדיניות, בניסוח עמדה אחידה המשלבת תרבויות שונות, ובהיותו זרז לקבוצות פעולה ברחבי העולם. בכנס אומצו שתי תוכניות עבודה: האחת מפרטת יעדים ספציפיים לביטול האפליה נגד נשים; והשנייה מציגה את תרומתן החיונית לפיתוח כלכלי ולשלום עולמי ואת ההכרח לשלבן בין קובעי המדיניות. כן הוקמו מכון המחקר הבינלאומי לקידום נשים, שיתמוך ויממן תוכניות ברוח זו ויעקוב אחר יישומן, ו”יוניפם”, קרן הפיתוח של האו”ם עבור נשים.

עוד על הכנס העולמי הראשון על נשים

עוד על תוכנית הפעולה העולמית לביטול האפליה נגד נשים, החלטה 3520 של האו”ם

עוד על הצהרת מקסיקו לחיזוק נקודת המבט הנשית ביישום מדיניות חוץ ובתהליכי פיתוח ושלום, החלטה 66/34 של האו”ם

עוד על “UN Women“, ממשיכתה של “יוניפם” (UNIFEM)

עוד על שנת הנשים הבינלאומית שהוכרזה על ידי האו”ם ב-1975

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ה”ניו יורק טיימס” מדווח על הכנס

בתמונה הקטנה: כמה ממאות הנציגות שהשתתפו בכנס, צילום מסך מתוך סרטון קצר על הכנס

רגיל

גילדה רדנר

גילדה סוזן רדנר, 1989-1946

היום, לפני 72 שנים, נולדה גילדה רדנר, קומיקאית ושחקנית יהודייה-אמריקאית פורצת דרך. בראשית שנות ה-70 החלה להופיע בסטנד-אפ, זכתה להצלחה מסחררת והצטרפה לתוכנית קומדיה ברדיו ששודרה בכל רחבי ארה”ב. ב-1975 עלתה לשידור תוכנית הטלוויזיה “סאטרדיי נייט לייב”, והיא הייתה חברה בצוות המקורי; היא גם כתבה חלק גדול מהמערכונים, ונודעה במיוחד בפרודיות על מגישי חדשות, שבהשראתה הפכו נפוצות בתוכניות סאטירה. לאחר מותה מסרטן נוסדו לפי צוואתה ארגונים להגברת המודעות לאבחון מוקדם של המחלה, למעקב ורישום של קבוצות סיכון ולתמיכה בחולים ובקרוביהם.

ויקיפדיה

עוד על “קהילות התמיכה בחולי סרטן” (המכונות “מועדוני גילדה”, על שמה)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: רדנר ב”סאטרדיי נייט לייב”

בתמונה הקטנה: גילדה רדנר (במרכז), עם (מימין לשמאל) ג’ון קנדי, רוזמרי רדקליף, יוג’ין לוי ודן אקרויד, צוות הקומיקאים של התיאטרון המפורסם “Second City” ב-1974 (מקור: אימגור)

רגיל

בירגיט תוט

בירגיט (ברידג’ט) תוט, 1662-1610

היום, לפני 408 שנים, נולדה בירגיט תוט, סופרת ומלומדת דנית, שהייתה מהראשונות לדרוש השכלה לנערות ולנשים. היא ידעה שפות רבות, ביניהן גרמנית, אנגלית, צרפתית, לטינית, יוונית ועברית, ותרגמה יצירות חשובות רבות לדנית כדי להנגישן, במיוחד לנשים. היא זכורה במיוחד בשל תרגום ראשון מסוגו מלטינית של כתבי הפילוסוף הרומאי סנקה, תרגום שיצר שיח תרבותי ודתי חדש בדנמרק והכניס מילים חדשות לשפה הדנית. אף שלא היה לה “מקצוע” ציבורי רשמי היא זכתה לכבוד רב בקהילה האקדמית הדנית, וב-1660 אושרה לה קצבה שנתית מיוחדת מהמלך על מנת להרחיב את ספרייתה ולחקור שפות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: עמוד השער של תרגום תוט לעבודותיו של סנקה מלטינית לדנית. שמה אינו מוזכר, אך היא מוצגת כמינרווה אלת החוכמה (חובשת קסדה, בראש העמוד) (מקור: ויקיפדיה)

רגיל

בסי ריינר פארקס

בסי ריינר פארקס, 1925-1829

היום, לפני 189 שנים, נולדה בסי ריינר פארקס, סופרת, משוררת, עיתונאית ופעילה למען זכויות נשים באנגליה. היא הייתה חברה בתנועת הנשים המאורגנת הראשונה באנגליה, שהפעילה בכיכר לנגהם בלונדון מועדון קריאה ובית קפה שהיוו מרחב לדיון ולפעולה למען שיפור מעמדן וזכויותיהן של נשים, בעיקר זכויות תעסוקה, השכלה, רכוש והצבעה. היא הייתה העורכת הראשית של “הירחון של נשות אנגליה”, אשר נוסד ע”י קבוצת לנגהם ב-1858 והיה כתב-העת הראשון שקידם ופרסם את פועלן של נשות התקופה לצד סיקור נשים בולטות בהיסטוריה, שירה שכתבו נשים וחדשות רלוונטיות לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רבקה קופר

רבקה קוּפֶּר, 2007-1920

היום, לפני 98 שנים, נולדה רבקה קוּפֶּר, פעילה ציונית וחברת מחתרת בגיטאות פולין. כבר בגיל 18 הייתה מזכירת תנועת הנוער “עקיבא” בוורשה, והקימה קנים של התנועה הציונית ברחבי פולין. בגטו קראקוב לימדה במחתרת עברית ותנ”ך ושימשה כקשרית בהתארגנות “החלוץ הלוחם” להתנגדות בנשק. אח”כ גורשה לאושוויץ וצעדה בצעדות המוות. בתום המלחמה לימדה בשוודיה בבי”ס של “עליית הנוער” וב-1946 יצאה עמם לישראל, אך אוניית המעפילים נתפסה, וקופר גורשה למחנה מעצר בקפריסין; גם שם פעלה במחתרת “ההגנה”. ב-1948 הגיעה ארצה, לקיבוץ דגניה ב’, והייתה לספרנית ולמזכירת הקיבוץ.

ויקיפדיה

עדות מצולמת של רבקה קופר, מתוך: משואה – המכון הבינלאומי ללימודי השואה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קופר מעידה במשפט אייכמן על ההתנגדות החמושה, 1961
עדותה נמסרה בישיבה 26 של המשפט, החל מדקה 23:45

בתמונה הקטנה: עם בנה יוחי

רגיל

שטפני גראף

שטפני מריה (“שטפי”) גראף, נולדה ב-1969

היום, לפני 49 שנים, נולדה שטפני גראף, טניסאית גרמנייה. היא דורגה במקום הראשון בעולם במשך 377 שבועות, יותר מכל שחקן/ית אחר/ת בתולדות הדירוג, והוכתרה כשחקנית הטניס הטובה ביותר במאה ה-20. ב-1988 זכתה בכל ארבעת טורנירי הגראנד סלאם וגם במדליית זהב אולימפית – היחיד/ה אי פעם שזכתה ב”סלאם המוזהב” בשנה אחת. עד פרישתה ב-1999 זכתה בסה”כ ב-107 תארים ליחידות (22 מהם בטורנירי גראנד סלאם), ו-9 פעמים הוכתרה לשחקנית השנה. כיום היא פעילה ב”ילדים למען מחר”, ארגון שייסדה למען ילדים מאזורי מלחמה ואסון, ובקרן העולמית לשימור חיות בר.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פאוזיה קאסינג’ה

פאוזיה קאסינג’ה, הדיון בבקשת המקלט שלה הוכרע ב-1996

“ביום חמישי הודיעו לי שאתחתן. ביום שישי אמרו לי שיחתכו אותי. בחצות ברחתי.”

פאוזיה קאסינג’ה, נערה יתומה בת 17 מטוגו, נמלטה ב-1994 מכפיית נישואים פוליגמיים ומילה, הצליחה להגיע לארה”ב אך נתפסה על ידי רשויות ההגירה, הופשטה, נאזקה ונכלאה, ובקשתה לקבל מקלט נדחתה. היום, לפני 22 שנים, ועדת הערעורים לענייני הגירה הפכה את ההחלטה ויצרה תקדים להכרה ברדיפה מגדרית כסיבה מספקת להענקת מקלט מדיני. עורכת הדין ליילי מילר-מורו, שייצגה אותה פרו-בונו, ייסדה בהשראתה את “מרכז טאהירה לצדק”, המציע סיוע משפטי לפליטות על רקע אלימות ורדיפה מגדריות.

עוד על תקדים קאסינג’ה

עוד על עורכת הדין ליילי מילר-מורו

פייסבוק

בתמונה הקטנה: צילום מסך מתוך מסיבת עיתונאים בהשתתפות פאוזיה קאסינג’ה ב-1997. לקוח מתוך סרטון שבו עו”ד מילר-מורו מציגה את המקרה ואת השלכותיו על מערכת המשפט האמריקאית ומתארת את הקמתו של “מרכז טאהירה לצדק”

רגיל

אליזבת איידנבנץ

אליזבת איידנבנץ, 2011-1913

היום, לפני 105 שנים, נולדה אליזבת איידנבנץ, מורה ואחות שווייצרית. ב-1937 הצטרפה לאגודת הסיוע לילדים במלחמה, שנועדה לסייע לפליטים הרעבים והחולים של מלחמת האזרחים בספרד, וייסדה בית יולדות בעיר אלנא שבדרום צרפת עבור הנשים והילדים מקרב הפליטים. לאחר הכיבוש הנאצי זרמו לאלנא פליטים יהודים וצוענים מרחבי אירופה; החוק בצרפת של וישי חייב את הצוותים הרפואיים לשמור על נייטרליות ולא להגן עליהם, אולם איידנבנץ פעלה להסתיר את זהות הפליטים מהגסטאפו ובכך הצילה מאות תינוקות במהלך מלחמת העולם השנייה. על פועלה זה הכיר בה “יד ושם” כחסידת אומות העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צוות בית החולים באלנא (אליזבת בשורה השנייה, שנייה משמאל), 1941

בתמונה הקטנה: בית החולים המשוחזר באלנא

רגיל

כריסטין ניקסון

כריסטין ניקסון, נולדה ב-1953

היום, לפני 65 שנים, נולדה כריסטין ניקסון, קצינת משטרה אוסטרלית. ב-2001 מונתה למפכ”לית משטרת ויקטוריה – האישה הראשונה העומדת בראש משטרה במדינה אוסטרלית. בתפקידה זה צעדה ניקסון, במדים, במצעד הגאווה במלבורן, והסבירה כי על אף היותה הטרוסקסואלית, “אני תומכת באנשים הגונים וראויים שרוצים לנהל את חייהם כמו כולם, אך זכו בעבר ליחס מזעזע מצד המשטרה, ואני מתכוונת לטפל בזה.” ב-2009 נענתה לבקשת הממשלה לפרוש כדי לעמוד בראש רשות השיקום וההצלה לאחר “השבת השחורה” שבה התחוללו שריפות היער הקשות ביותר בהיסטוריה של אוסטרליה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: צועדים במצעד הגאווה 2009 במלבורן נושאים בובה במחווה לניקסון