עמוד 1
רגיל

תענית אסתר: יום העגונה

“מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט”, תפילה שחיברה ד”ר יעל לוין:

“מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְאִמּוֹתֵינוּ שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יִזְכֹּר וְיִפְקֹד לְטוֹבָה אֶת כָּל נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הָעֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת הַגֵּט, וְיַעֲזֹר וְיָגֵן וְיוֹשִׁיעַ לָהֶן, וְיוֹצִיא מִמַּסְגֵּר נַפְשָׁן לְחַיּוֹתָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.
הָאֵ-ל הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה, הַפּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צוּקָה, הוּא יַעֲנֶה אֶת הַנָּשִׁים הַצְּרוּרוֹת אַלְמְנוּת חַיּוּת וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקָתָן, וִיבַטֵּל וִישַׁנֶּה לְטוֹב אֶת מַחֲשֶׁבֶת הַבְּעָלִים הַמְּסָרְבִים לָתֵת לִנְשׁוֹתֵיהֶם גֵּט, כִּי הוּא אֱ-לֹהֵי כָּל בָּשָׂר, מִמֶּנּוּ לֹא יִפָּלֵא כָּל דָּבָר.
אַחְיוֹתֵינוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנוֹת בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה – הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶן, וְיוֹצִיאֵן מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה.
הָאֵ-ל הַמּוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, יִתֵּן בְּלֵב דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה’ לְהַתִּיר אֶת כָּל הַנָּשִׁים הָעֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת הַגֵּט מִכִּבְלֵיהֶן, לְהָקִים שְׁכִינָה מֵעֲפָרָהּ, שֶׁכָּל הַמַּתִּיר עֲגוּנָה אַחַת כְּאִלּוּ בָּנָה אַחַת מֵחֻרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם הָעֶלְיוֹנָה. וִיקֻיַּם בָּהֶן מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: ‘יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ’.
מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים יַעֲמֹד לִימִינָן, יָרִים אֶת קַרְנָן, יַעֲלֶה לָהֶן אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא, וְלֹא יִהְיוּ לָהֶן עוֹד שֵׁאת וְשָׁבֶר. וְיִזְכּוּ לִבְנוֹת בָּתִּים נֶאֱמָנִים בְּיִשְׂרָאֵל. בַּעֲבוּר שֶׁכָּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶן, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.”

 

היום, יום תענית אסתר, חל יום הזדהות עם נשים עגונות ומסורבות גט. כמוהן, גם אסתר המלכה מצאה עצמה כלואה בקשר נישואים לא רצוי. מאחר שמבחינה הלכתית, ההחלטה על מתן גט נתונה בידי הבעל בלבד, כאשר הוא נעדר, אינו כשיר או – במקרה השכיח – פשוט מסרב לגט, אין לאישה ברירה אלא להיוותר נשואה לו. אסור לה להתחתן בשנית, היא בבחינת נואפת אם היא עם גבר אחר וילדיה ייחשבו לממזרים (על גבר לא חלים דינים מקבילים). מטרת היום היא להגביר מודעות ולקדם פתרונות למצוקת העגונות, כך שאף אישה יהודייה לא תהא כבולה לנישואים בניגוד לרצונה ולא תיאלץ להיכנע לסחטנות גט.

עוד על יום העגונה, על עגינות ועל סרבנות גט

אתר הקואליציה הבינלאומית לזכויות נשים עגונות – עיקר (ICAR), יוזמת יום המודעות

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הפגנה שהובילה צביה גורודצקי, ששבתה רעב מול הכנסת משום שבן זוגה סירב להעניק לה גט במשך 17 שנה, גם לאחר שנאסר. מתוך אתר “סרוגים”, מאי 2017
בתמונה הקטנה: הפגנה נגד תופעת הנשים העגונות מול בית המשפט העליון, 2017. צילום: אמיל סלמן, עבור אתר “הארץ”

רגיל

מארי-קלייר קינג

מארי-קלייר קינג, נולדה ב-1946

היום, לפני 72 שנים, נולדה מארי-קלייר קינג, גנטיקאית אמריקאית. במסגרת מחקריה, בין היתר, הוכיחה כי הגנום של בני אדם ושל שימפנזים זהה ב-99%, חקרה את הגורמים הגנטיים לאובדן שמיעה, וגילתה את הגנים האחראים על תורשת סרטן השד וסרטן השחלות, גילוי שחולל מהפכה בחקר של מחלות רבות. קינג כיהנה גם כנשיאת הקהילה האמריקאית לזכויות אדם והייתה חלוצה בהחלת חקר DNA על נושא זכויות אדם, תחום המכונה גנטיקה משפטית – הוכחה של קרבה משפחתית בין נעדרים באזורי לחימה וקורבנות אחרים של הפרת זכויות אדם, כמו הילדים החטופים בארגנטינה שאותרו, לבין הוריהם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קינג (משמאל) מציגה את מחקר ה-DNA לזיהוי נעדרים וחטופים. הצילום באדיבות “הסבתות של כיכר דה מאז’ו” מארגנטינה
בתמונה הקטנה: קינג והצוות שלה, מתוך “סיאטל טיימז”, 1998

רגיל

מודֵסטָה סַאנחִינֵס אוריאַרטֶה

מודֵסטָה קֵסַרֵאָה סַאנחִינֵס אוריאַרטֶה, 1887-1832

היום, לפני 186 שנים, נולדה מודֵסטָה סַאנחִינֵס אוריאַרטֶה, מחשובות המלחינים בבוליביה של המאה ה-19. היא הלחינה עשרות יצירות, אשר פורסמו במלואן רק בשנים האחרונות. ב-1863 הייתה ממייסדי החברה הפילהרמונית של לה-פאס. היא עבדה גם כעיתונאית וכעורכת, כתבה מאמרים על נשים ופרסמה סיפורי אגדות על מולדתה. היא תרמה רבות למען מתן שירותים סוציאליים לקשישים, ליתומים ולעניים, לבניית אגף בבית חולים עבור מי שאינם יכולים לשלם על טיפול רפואי, ולאספקת מזון לעניים ולרעבים, וכן גייסה כספים למען הפצועים ושבויי המלחמה במלחמת האוקיינוס השקט בין בוליביה, צ’ילה ופרו.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

נובה פריס

נובה מארי פריס, נולדה ב-1971

היום, לפני 47 שנים, נולדה נובה פריס, אתלטית ופוליטיקאית אוסטרלית. באולימפיאדת אטלנטה 1996 הייתה לאבוריג’ינית הראשונה שזכתה במדליית זהב אולימפית יחד עם קבוצת הוקי הנשים האוסטרלית. אחר כך שינתה ענף ספורט לריצה מהירה, ובו זכתה ב-2 מדליות זהב במשחקי חבר העמים הבריטי ב-1998 וכן התחרתה באליפות העולם באתלטיקה 1999 ובאולימפיאדת סידני 2000. ב-2013 הייתה פריס “בחירת הקפטנית” של ראשת הממשלה גילארד כנציגת מפלגת הלייבור בטריטוריה הצפונית של אוסטרליה, ונבחרה לסנאטורית הילידית הראשונה במועצה הפדרלית של הפרלמנט האוסטרלי.

ויקיפדיה

פייסבוק

תמונות מתוך: https://alchetron.com/Nova-Peris
הזכויות לתמונה הגדולה שמורות ל-Getty images

רגיל

ציפורה זייד

ציפורה זייד, 1968-1892

היום, לפני 50 שנים, נפטרה ציפורה זייד, חלוצה ארץ-ישראלית. ב-1907 עלתה מליטא לירושלים, הצטרפה ל”פועלי ציון”, עברה לקולקטיב החקלאי בסג’רה והייתה ממקימות ארגון “השומר”. זייד העלתה על נס את השוויון בין נשים לגברים, ובמיוחד נאבקה למען שיתופן בשמירה ובעבודת האדמה. ב-1926 הייתה לאישה הראשונה בארץ שקיבלה מהשלטון הבריטי אישור לשאת נשק, על מנת להגן על משפחתה בצריף המבודד בגבעות בעמק יזרעאל, לימים בית זייד. האנדרטה שהקימה להנצחת הלוחם העברי, ובה דמותו של אלכסנדר בעלה כשומר על סוס המשקיף על עמק יזרעאל, מהווה אתר לאומי רב מבקרים עד היום.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ציפורה זייד על סוס, סוף שנות ה-20 או תחילת שנות ה-30

בתמונה הקטנה: משלחת חפירות בית שערים עם משפחת זייד (ציפורה זייד במרכז), 1939-1930

רגיל

איזבלה ספרינגמוּל טֵחַאדָה

איזבלה ספרינגמוּל טֵחַאדָה, נולדה ב-1997

“אני רוצה לייצא את המותג שלי לכל העולם. אני רוצה שכולם יידעו שאנשים עם תסמונת דאון יכולים לעשות כל מה שהם רוצים. אני רוצה להיות מסוגלת לחיות ללא עזרה ולפרנס את עצמי ב-100%. אני רוצה שאנשים יכירו אותי בזכות העבודה שלי ובזכות הלב שלי.”

היום, לפני 21 שנים, נולדה איזבלה ספרינגמוּל טֵחַאדָה, מעצבת אופנה מגואטמלה, שהתפרסמה כמעצבת האופנה הראשונה בעלת תסמונת דאון. כבר כילדה קטנה הפגינה כישרון רב באיור ובעיצוב בגדים לבובותיה. היא למדה עיצוב אופנה, תפירה וסריגה בעצמה, לאחר שבתי ספר לאופנה דחו אותה בשל התסמונת. עיצוביה, המושפעים מהפולקלור הגואטמלי וכן מותאמים במיוחד למאפיינים הפיזיים של בעלי תסמונת דאון, הוצגו ב-2015 במוזיאון הטקסטיל והלבוש הילידי של גואטמלה. שנה אחר כך הוזמנה להציג בשבוע האופנה של לונדון וברומא, וכן נכללה ברשימת מאה הנשים מעוררות ההשראה של ה-BBC.

ויקיפדיה

האתר של איזבלה

פייסבוק

 

רגיל

מארי קולווין

מארי קתרין קולווין, 2012-1956

“המשימה שלנו היא לדווח על מוראות המלחמה בדייקנות וללא הטיה. עלינו תמיד לשאול את עצמנו אם רמת הסיכון שווה את הסיפור. מהו אומץ לב ומהי רהבתנות. עיתונאים המסקרים לחימה נושאים אחריות גדולה ועומדים בפני החלטות קשות. לפעמים הם גם משלמים את המחיר האולטימטיבי.” (מתוך דבריה בטקס אזכרה לעיתונאים שנהרגו במהלך עבודתם, ב-2010)

היום, לפני 6 שנים, נהרגה העיתונאית האמריקאית מארי קולווין, בעת שסיקרה את המצור וההפצצות על העיר חומס שבסוריה. היא נחשבה לאמנית התיאור, שידעה להעביר תחושות אותנטיות של מקומות והתרחשויות, ובמהלך הקריירה העיתונאית הארוכה שלה סיקרה אזורי מלחמה רבים, ביניהם ישראל, לבנון, עיראק, צ’צ’ניה, קוסובו, סיירה לאון, זימבבואה, אפגניסטן, תוניסיה ולוב. ב-1999 סייעה להצלתם של מאות נשים וילדים במזרח טימור ממיליציות של הצבא האינדונזי. תוך כדי דיווח על מלחמת האזרחים בסרי לנקה ב-2001, נפצעה בעינה השמאלית מרסיס של רימון יד, והרטייה השחורה הפכה לסימן היכר שלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך אתר CJA, המרכז לצדק ואחריות
רגיל

מישל סוארז ברטורה

מישל סוארז ברטורה, נולדה ב-1983

היום, לפני 35 שנים, נולדה מישל סוארז ברטורה, פעילה חברתית, עורכת דין, סופרת ופוליטיקאית אורוגוואית. היא הטרנסג’נדרית המוצהרת הראשונה באורוגוואי שהשלימה תואר אוניברסיטאי, הראשונה שהוכשרה כעורכת דין והראשונה שנבחרה למשרה פוליטית בכלל ולסנאטורית בפרט. כיועצת משפטית של אחד מארגוני הלהט”ב המובילים באורוגוואי, ב-2011 ניסחה והציגה לקונגרס הצעת חוק לשוויון בנישואין של להט”ב, חוק שאושר סופית שנתיים אחר כך. בנוסף היא דוברת נגד שמנופוביה ונגד אידיאל היופי כסטריאוטיפ אבסורדי של אישה צעירה, רזה ויפה לנצח, באופן המהווה כלי דיכוי עבור כל הנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אנג’לינה גרימקֶה

אנג’לינה אמילי גרימקֶה, 1879-1805

“מעולם לא עלה בדעתה [של אנג’לינה] שעליה לציית לקרוביה הגברים משום ששיקול דעתם נעלה על שלה או שמישהו עשוי לחשוב אותה לנחותה פשוט משום היותה אישה.” (מתוך הביוגרפיה “האחיות גרימקה מדרום קרוליינה”, מאת ההיסטוריונית גרדה לרנר)

היום, לפני 213 שנים, נולדה אנג’לינה גרימקֶה, מחנכת ופעילה בולטת למען ביטול העבדות בארה”ב. מגיל צעיר הייתה דעתנית וביקורתית כלפי השמרנים ובעלי העבדים בדרום ארה”ב, כולל משפחתה. היא כתבה ונאמה בלהט וברהיטות כנגד העבדות, על סמך זכויות טבעיות, החוקה האמריקאית, האמונה הנוצרית וגזענות שהייתה עדה לה. ב-1838 הייתה האישה הראשונה בארה”ב שנאמה בפני גוף מחוקק, שם דיברה לא רק כנגד עבדות אלא גם למען זכותן של נשים למחות. אנג’לינה ואחותה שרה גרימקֶה היו גם דמויות מפתח בהעלאת המודעות לשוויון זכויות מגדרי ומראשונות הסופרג’יסטיות בארה”ב.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מרי אנדרסון

מרי אנדרסון, 1953-1866

היום, לפני 152 שנים, נולדה מרי אנדרסון, מפתחת נדל”ן, חוואית, כורמת וממציאה אמריקאית. ביום קר ומושלג במיוחד בחורף 1902, בעת שנסעה בחשמלית בניו יורק, שמה לב שכדי לראות את הדרך, הנהג נסע עם חלונות פתוחים, הוציא את הראש מהחלון, עצר בצד לנקות את השמשה… חודשים אחדים אחר כך רשמה על שמה פטנט למכשיר אוטומטי לניקוי השמשה, המופעל מתוך הרכב ע”י מוט פנימי המניע זרוע חיצונית עטופה גומי. בשנים הראשונות התקשתה למכור את המצאתה ליצרני הרכב, שטענו שאין למגבים ביקוש או ערך מסחרי; ב-1922 הפכו המגבים לחלק מאִבזור החובה הסטנדרטי של כלי הרכב.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך “ניו יורק סטאר”, 1909, כרך 1, מספר 118

בתמונה הקטנה: פטנט מגבי השמשה, נרשם ב-18 ביוני 1903

רגיל

הוֹ יוּאֵן הוֹאוּ

הוֹ יוּאֵן הוֹאוּ, 2006-1908

“הכול בחיים חולף. רק הנדבה היא אמיתית ומתמשכת. כאשר את נותנת, את מקבלת. נדבה היא החיסון הטוב ביותר מפני קארמה רעה.”

היום, לפני 110 שנים, נולדה הוֹ יוּאֵן הוֹאוּ, נזירה בודהיסטית ילידת סין. בגיל חמש נמכרה ע”י משפחתה הענייה כשפחה. בסוף שנות העשרה הצליחה להגר לסינגפור, פתחה עסק קטן לעיצוב שיער, חסכה סנט לסנט, ובשנות ה-40 לחייה, לאחר כמה השקעות חכמות, קנתה בתים להשכרה. ככל שהתעשרה אימצה עוד ועוד ילדים ממשפחות עניות – 31 בסה”כ. ב-1969 הקימה את הבית הסיעודי הבודהיסטי הראשון לנשים עניות מבוגרות. ב-1996, בגיל 88, התראיינה לטלוויזיה כ”גברת הראשונה של הנדבה בסינגפור”, ומינפה את פרסומה על מנת להקים בתים סיעודיים נוספים לחולים נזקקים בכל גיל, מגדר, גזע או דת.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ליזה מאגון

ליזה מאגון, 1943-1920

היום, לפני 75 שנים, נרצחה ליזה מאגון, חברת המחתרת של ארגון הפרטיזנים בגטו וילנה שבליטא. בשל המראה הארי שלה צוידה בתעודות מזויפות והייתה לקשרית במחתרת, שתוך סיכון חייה העבירה כלי נשק וכן את רעיון המרד. בין היתר הוטלה עליה המשימה להזהיר את היהודים בגטו אשמיאני מפני אקציה קרבה, להבהיר להם שמשמעותה מוות, לארגן אותם לבריחה ליערות ולקרוא להתנגדות. יום אחד, בבואה לחדש כנדרש את דרכונה המזויף, נעצרה, נחקרה ועונתה, אך לא חשפה דבר על המחתרת ולבסוף הוצאה להורג בירייה. היא הונצחה בסיסמת הגיוס של ארגון הפרטיזנים: “ליזא רופט!” (“ליזה קוראת!”)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: ציור של דוד לבקובסקי, “פרטיזנים ביער”, גועש על נייר, 1956 (מתוך אוסף “יד ושם”)

רגיל

טאן אה

טאן אה פנד, 2007-1908

היום, לפני 110 שנים, נולדה טאן אה, זמרת ונציבה בינלאומית ממיאנמר (בורמה). היא הופיעה כנערה עם מקהלת הכנסייה, ובגיל עשרים החלה ללמד אנגלית בתיכונים. יום אחד שכנע אותה אחיה להקליט שיר, שזכה להצלחה מיידית. הוצע לה חוזה הקלטות, ותקליטי הגרמופון שלה כבשו את לבבות הקהל הבורמזי בשנות ה-30 והפכו אותה לאחת הזמרות הגדולות בבורמה. במהלך מלחה”ע ה-2 התגייסה לחיל הנשים הבריטי, אך עם הכיבוש היפני נמלטה להודו ומצאה שם עבודה כשדרנית חדשות. בתום המלחמה, כשהוקם האו”ם, הצטרפה טאן אה לצוות המטה של הארגון ושירתה בו כנציבה שנים רבות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: טאן אה (משמאל) עם הסופרת הבורמזית מי מי קאינג
בתמונה הקטנה: באוקספורד, 2003

השיר הראשון שהקליטה, בראשית שנות ה-30

רגיל

ח’לוד אל-פקיה

ח’לוד אל-פקיה, נולדה ב-1977

מונתה לשופטת בבית דין שרעי ב-2009

היום, לפני 9 שנים, מונתה ח’לוד אל-פקיה לשופטת בבית דין שרעי ברמאללה, הראשונה בעולם הערבי במעמד זה. פקיה, בוגרת תואר ראשון ושני במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, החלה את מסלולה המקצועי במרכז הנשים לייעוץ וסיוע משפטי, ובמשך כמה שנים התמקדה בהגנה על נשים נפגעות אלימות, הן בבתי משפט אזרחיים והן בבית הדין השרעי. לאחר שעברה את בחינות המשפט האסלאמי שעורכת הרשות הפלסטינית, גברה על עשרות מועמדים גברים לתפקיד השיפוט ומונתה לשופטת שרעית, ובכך פרצה דרך לאחד המעוזים האחרונים בעולם הערבי שהיו שמורים לגברים בלבד.

ויקיפדיה

מתוך ריאיון עם פקיה באתר החדשות מהמזרח התיכון, “אל מוניטור”:

“הבחנתי בהיעדרן של נשים מכס המשפט בבית הדין השרעי. זה דרבן אותי לחפש את הסיבות לכך. חיפשתי סיבות משפטיות ודתיות שמונעות מנשים לכהן בתפקיד. לא מצאתי [כאלה]. על פי החוק, כל מבוגר כשיר ובעל תואר ראשון במשפטים או במשפט השריעה יכול להחזיק בתפקיד, ללא כל אזכור מגדרי. יותר מזה, לא קיימת גם שום מגבלה דתית על פי ארבעת עיקרי המשפט האיסלאמי. הצגתי את המחקר שלי לאב בית הדין דאז תייסיר אל-תמימי, ואמרתי לו שאני רוצה לכהן כשופטת בבית הדין השרעי. הוא היה המום, זה לא משהו שקורה כל יום.”

“גם אזרחים הביעו התנגדות, אמרו שיתקשו לקבל פסיקה של שופטת. […] לדעתי, המחסום היחיד שמונע מנשים להחזיק בעמדה שכזו הוא תרבותי וחברתי, ומקורו במנהגים ובמסורת. […] לתפקיד הזה יש דימוי מסוים של גברים מזוקנים בטורבן או בתרבוש. אזרחים רבים הביעו מורת רוח מהנוכחות הנשית, כי האמינו שלתפקיד יש היבט דתי, ולכן צריכים למלא אותו אנשי דת. היום ההפתעה ומורת הרוח פחתו, אבל הפכו גם לעניין שבשגרה. יש כאלה שחורקים שיניים ומשלימים עם זה.”

פייסבוק

בתמונה הגדולה: השופטת ח’לוד אל-פקיה (מימין) מדברת בפאנל של ביה”ס לתיאולוגיה של הרווארד (צילום מתוך כתב העת “הרווארד גאזט”)

רגיל

אסתר לוריא

אסתר לוריא, 1998-1913

היום, לפני 20 שנים, נפטרה אסתר לוריא, ציירת ישראלית ילידת לטביה. ב-1934 עלתה לארץ, עיצבה תפאורות לתיאטרון העברי ולעדלאידע בת”א וציירה דיוקנאות ונופים. ב-1937 הציגה בקיבוץ גבע את תערוכתה הראשונה. היא הציגה גם באירופה, ולרוע המזל ביקרה שם בעת הכיבוש הנאצי; עבודותיה הוחרמו כ”אמנות יהודית אסורה”, והיא גורשה לגטו קובנה. ציוריה מהתקופה ההיא מהווים תיעוד ייחודי של חיי היומיום היהודיים בגטו ובמחנות. הקהילה היהודית התגייסה לשימור יצירותיה ולהטמנתן, והן מצויות כיום באוספי אמנות של בית לוחמי הגטאות ויד ושם. לוריא המשיכה ליצור ולהציג תערוכות בארץ ובעולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן עצמי של לוריא בצעירותה

בתמונה הקטנה: לוריא, שנות ה-80

רגיל

פאטי ברג

פטרישיה ג’יין ברג, 2006-1918

“מה נדרש כדי להיות אלופות? תשוקה, מחויבות, נחישות, מיקוד ומעל הכול – רצון לנצח. ההבדל בין שחקניות רגילות לאלופות הוא רק בדרך החשיבה.”

היום, לפני 100 שנים, נולדה פאטי ברג, שחקנית גולף אמריקאית, ממקדמות הענף כספורט מקצועני. ב-1950 הייתה ממייסדות התאחדות הגולף המקצועני לנשים בארה”ב, הארגון הראשון מסוגו בעולם. ברג מחזיקה בשיא, שטרם נשבר, של מספר הניצחונות לשחקנית גולף: 60 טורנירים, 15 מהם החשובים ביותר (אליפות ארה”ב הפתוחה לנשים וטורניר המאסטריות). שלוש פעמים זכתה בתואר “אתלטית השנה” בארה”ב, כבר ב-1951 הוכנסה להיכל התהילה העולמי של הגולף, ומאז 1979 מעניקה התאחדות הגולף לנשים פרס שנתי על שמה לאישה ש”מפגינה רוח ספורטיבית ותרומה יוצאת דופן לענף הגולף”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ג’ודי בלום

ג’ודי בלום, נולדה ב-1938

“אני מאמינה שצנזורה על ספרים, בגלל נושאים כמו אכזריות, מיניות וגירושים, נובעת מפחד. ישנם מבוגרים המאמינים שאם ילדיהם לא יקראו על נושאים אלה, הם לא ידעו עליהם דבר והנושאים עצמם יעברו מן העולם. בעיניהם ספרים המעודדים ילדים להטיל ספק ולשאול שאלות, הם ספרים מסוכנים. צנזורים אלה אינם רוצים שילדים ייחשפו לרעיונות שונים משלהם. אותי מטרידים לא רק הספרים המסולקים מעל המדפים, אלא הספרים שלא ייכתבו לעולם מפחד הצנזורה. ההפסד הוא של הילדים.”

 

היום, לפני 80 שנים, נולדה ג’ודי בלום, סופרת יהודייה אמריקאית עטורת פרסים. ספריה נמכרו ביותר מ-80 מיליון עותקים ותורגמו ל-32 שפות (ביניהן עברית), ואמריקאים רבים כיום רואים בהם חלק חשוב מהתבגרותם. בשפה ישירה ופשוטה, היא מספרת על חיי היומיום של ילדים ומתבגרים, כולל נושאים שעדיין נחשבים לטאבו, כמו גזענות, דת, התבגרות מינית, המחזור החודשי, אוננות, מין ואמצעי מניעה. לפי איגוד הספרנים האמריקאי, היא הסופרת שגורמים שמרניים בארה”ב הגישו את מספר הדרישות הגבוה ביותר להרחקת ספריה מהמדפים; כתוצאה מכך, בלום מוכרת גם כדוברת בולטת נגד צנזורה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך ריאיון עם העיתונאית אלישיה צוקרמן בבית הכנסת “יהודה” במיאמי, פלורידה, 2015. צילום: אהרון דוידסון/ גטי אימג’ז

רגיל

מאי זיאדה

מאי זיאדה, 1941-1886

היום, לפני 132 שנים, נולדה מאי זיאדה, משוררת, מתרגמת והוגת דעות לבנונית-פלסטינית, ילידת נצרת. היא שלטה בשפות רבות, פרסמה מאמרים בעיתונות, ספרי שירה, נובלות וביוגרפיות, וניהלה בקהיר את הסלון הספרותי המפורסם ביותר בעולם הערבי. בין היתר, נזקף לזכותה פרסום יצירתו של ג’ובראן ח’ליל ג’ובראן. זיאדה הייתה דמות מפתח בתקופת הנהדה (“התעוררות” בערבית) של ראשית המאה ה-20 ומחלוצות הפמיניזם הערבי. ב-1921 הובילה כנס פמיניסטי ערבי שקרא לנשים להיפתח למערב, לשאוף לחופש ולהשכלה ולהתנגד למסורות שחלף זמנן, אך מבלי לשכוח את זהותן המזרחית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: זיאדה בשנות ה-20 לחייה
בתמונה הקטנה: זיאדה (עומדת משמאל) מגיעה לנמל התעופה של אלכסנדריה, מצרים, 1941. לצִדה, מימין לשמאל: הנסיכה זהרה, אשתו של אמיר ח’ליד אל-ג’זארי, פרופ’ פליקס פאריס, אשתו של פרופ’ פאריס, והנסיכה סמיה, אשתו של אמיר מוח’תאר אל-ג’זארי

רגיל

לאונטין פרייס

מרי ויולט לאונטין פרייס, נולדה ב-1927

היום, לפני 91 שנים, נולדה לאונטין פרייס, זמרת אופרה אמריקאית, מהטובות בכל הזמנים. היא ניחנה בקול עשיר בעל מנעד רחב, “ממצו מעושן עד סופרן של זהב טהור”, ובשמחת חיים ששפעה אל קהל המאזינים. עשרים ואחת שנותיה כסולנית ראשית במטרופוליטן אופרה בניו יורק, ושלושים השנים שבהן “אאידה” היה “התפקיד שלה”, נחשבות סמל לניצחון על הגזענות הממסדית של שנות ה-50 וה-60. פרייס זכתה בפרסים ובאותות כבוד רבים, ביניהם מדליית החירות הנשיאותית, מדליית האמנויות הלאומית ו-19 פרסי גראמי, כולל פרס מיוחד למפעל חיים – יותר מכל זמר/ת קלאסי/ת אחר/ת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרייס בתפקיד קלאופטרה לצד ג’אסטינו דיאז בתפקיד מרקוס אנטוניוס, בפרימיירה של האופרה “אנטוניוס וקלאופטרה” במטרופוליטן, 1966
בתמונה הקטנה: פרייס בתפקיד לאונורה, באופרה “כוחו של גורל”, שנות ה-60

רגיל

אָלֶטָה יאקובס

אָלֶטָה הנרייטה יאקובס, 1929-1854

היום, לפני 164 שנים, נולדה אָלֶטָה יאקובס, רופאה, ממציאה, פעילה חברתית וסופרג’יסטית הולנדית יהודייה. בעת שהגישה של נשים להשכלה הייתה מוגבלת, היא נאבקה להיות הרופאה הראשונה בהולנד, והאישה הראשונה שלמדה באוניברסיטה הולנדית בכלל. על אף השמצות וגינויים סייעה בפיתוח הדיאפרגמה כאמצעי מניעה, וסיפקה לנשים בזנות ייעוץ חינם להגנה ממחלות מין. בראשית המאה ה-20 יצאה למסע לקידום מעורבות פוליטית של נשים באפריקה, במזה”ת ובאסיה, והייתה ממייסדות “ליגת הנשים הבינלאומית לשלום ולחירות”, מארגוני הנשים המשפיעים בפוליטיקה העולמית עד היום.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: כמה מהמשתתפות בקונגרס הנשים הבינלאומי בהאג 1915. יאקובס הייתה מיוזמותיו, ומטרתו הייתה למחות על המלחמה המשתוללת באירופה (מלחה”ע ה-1) ולהציע דרכים למניעת מלחמות בעתיד. בין היתר, נוסדה בו “ליגת הנשים הבינלאומית לשלום ולחירות”, ארגון הנשים למען שלום הוותיק בעולם והראשון שקיבל מעמד של ארגון מייעץ לאו”ם, הפועל בעשרות מדינות בעולם.
משמאל לימין: אניטה אאוגספורג (גרמניה), ג’יין אדמס (ארה”ב), יוג’יניה האנר (ארה”ב), אלטה יאקובס (הולנד), קריסטל מקמילן (בריטניה), רוזה ג’נוני (איטליה)

בתמונה הקטנה: יאקובס בהפגנה למען זכות בחירה לנשים ב-1916