עמוד 1
רגיל

המלכה ראניה

ראניה אל-עבדאללה מלכת ירדן, נולדה ב-1970

היום, לפני 47 שנים, נולדה ראניה אל-עבדאללה מלכת ירדן. היא נולדה בכווית לפליטים פלסטינים, ונודעת בפעילותה למען איכות הסביבה, בריאות, חינוך, דיאלוג בין-תרבותי ועוד, וכן למען בני עמה הפלסטינים. היא הקימה את קרן נהר הירדן, גוף חוץ-ממשלתי לעידוד אוכלוסיות בעלות הכנסה נמוכה, יזמה תוכנית הגנה על ילדים בסיכון של אלימות במשפחה ואת קרן אל-עמאן למען עתידם של יתומים, וקידמה מתן מלגות לירדנים הלומדים באוניברסיטאות ברחבי העולם. ב-2007 הכיר בה יוניסף כנציגה הראשונה למען הילדים, וב-2009 היא מונתה ליו”רית כבוד של יוזמת האו”ם למען חינוך לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ביקור אצל פליטות סוריות בלסבוס, יוון

רגיל

מרגוט טאולה

מרגוט טאולה, 2008-1920

היום, לפני 97 שנים, נולדה מרגוט טאולה, המהנדסת והאדריכלית הרשומה הראשונה ברפובליקה הדומיניקנית. היא נודעה במיוחד במבנה שתכננה בשנות ה-60 שבו שוכן עד היום בית הנבחרים הדומיניקני. הייתה לה תרומה רבה גם לפיתוח האקדמי של מקצועות ההנדסה והאדריכלות בארצה: ב-1966 הייתה שותפה להקמתה של האוניברסיטה הלאומית ע”ש פדרו הנריקז אורנֶה, והיא כיהנה בה כחברת ועדת ההיגוי, כראשת החוג להנדסה אזרחית, כראשת החוג לאדריכלות, כראשת חבר הנאמנים של האוניברסיטה וכנשיאת האוניברסיטה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ג’יהאן סאדאת

ג’יהאן סאדאת, נולדה ב-1933

היום, לפני 84 שנים, נולדה ג’יהאן סאדאת, מנהיגה פוליטית ופעילת זכויות אדם מצרייה. כגברת הראשונה של מצרים, השפיעה רבות על הרפורמה בחקיקה למען זכויות האזרח במדינה. חוקים שקידמה העניקו לנשים מגוון של זכויות חדשות, כמו הזכות לדמי מזונות ולמשמורת על ילדים במקרה של גירושין, ומכונים לעתים קרובות “חוקי ג’יהאן”. בין היתר ייסדה מרכז שיקומי לפצועי מלחמה אחרי מלחמת ששת הימים, קואופרטיב העוזר לנשים באזור דלתת הנילוס להגיע לעצמאות כלכלית, את החברה המצרית למען חולי סרטן, את בנק הדם המצרי וארגון המסייע ליתומים מצרים למצוא משפחה מאמצת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת באוניברסיטת הרווארד, 1975 (הזכויות על התמונה לאוני’ הרווארד)

בתמונה הקטנה: עם אנואר, 1979

רגיל

שריל סנדברג

שריל קארה סנדברג, נולדה ב-1969

“נשים מייחסות את ההצלחה שלהן לעבודה קשה, למזל ולעזרה שקיבלו. גברים נוטים לייחס את אותה הצלחה בעיקר לכישוריהם האישיים” – שריל סנדברג (נולדה היום, לפני 48 שנים), אשת עסקים יהודייה אמריקאית. לאחר תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים בהצטיינות יתרה בהרווארד, הצטרפה לחברת הייעוץ העסקי המובילה “מקינזי”, עבדה כחוקרת בכירה בבנק העולמי וכראש סגל במשרד האוצר האמריקאי וכיהנה כסגנית נשיא ב”גוגל”, וכיום היא סמנכ”לית התפעול של “פייסבוק”. היא מופיעה תדיר ברשימות הנשים הבולטות ביותר בעסקים, ופועלת לסייע לנשים “לפרוץ קדימה” לעמדות מנהיגות.

ויקיפדיה

שיחת ה-TED של סנדברג (עם כתוביות בעברית): “מדוע יש מעט מדי נשים מנהיגות?

על ספרה “לפרוץ קדימה: נשים, קריירה והרצון להנהיג” (Lean In: Women, Work, and the Will to Lead)

כתבה מעניינת על סנדברג ב”ניו יורק טיימס“, 2012

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם סנאטור צ’ארלס שומר מניו יורק

רגיל

האלט צ’מבל

האלט צ’מבל, 2014-1916

היום, לפני 101 שנים, נולדה האלט צ’מבל, ארכיאולוגית וסייפת טורקייה. היא השתתפה באולימפיאדת ברלין 1936 בתחרות סיף ליחידות – המוסלמית הראשונה שהתחרתה באולימפיאדה. צ’מבל למדה ארכיאולוגיה בסורבון שבפריז, והפכה למרצה מן המניין באוניברסיטת איסטנבול ולדמות חשובה בשימור המורשת התרבותית של טורקיה. ב-1947 ניהלה חפירה בקאראטפה, מצודה חִתית בהרי הטאורוס שבטורקיה, ומצאה כתובת של המלך אַזַתִוַדַ, שחי במאה ה-8 לפנה”ס. לכתובת דו-לשונית זו, שאִפשרה השוואה בין השפה הפיניקית והלווית, היה תפקיד מרכזי בהבנת הכתב ההירוגליפי החִתי.

ויקיפדיה – האלט צ’מבל

ויקיפדיה – כתובת אזתוד

פייסבוק

בתמונה הקטנה: צ’מבל בחפירה, 1968

רגיל

וירג’יניה וייאחו

וירג’יניה וייאחו גארסיה, נולדה ב-1949

היום, לפני 68 שנים, נולדה וירג’יניה וייאחו, סופרת, עיתונאית ומנחת טלוויזיה קולומביאנית. היא קיבלה מקלט פוליטי בארה”ב לאחר שהעידה בתיק הרצח של המועמד לנשיאות לואיס קרלוס גלן והביאה להרשעתו של שר המשפטים אלברטו סנטופימיו, שפעל כשותפו של פבלו אסקובר, מסוחרי הסמים האכזריים, העשירים והחזקים בהיסטוריה. היא העידה גם על תפקיד צבאו של אסקובר בטבח בבית המשפט בבוגוטה ב-1985, שבו נרצחו יותר ממאה אנשים, ביניהם 11 שופטי ביהמ”ש העליון. ספרה על יחסיה עם אסקובר ועל הקשרים בין השלטון לקרטלי הקוקאין עמד בראש רשימת רבי-המכר הן בארה”ב והן בקולומביה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: וייאחו לצד פבלו אסקובר

רגיל

פרדקה מַזיָא

פרידה (פרדקה) מַזיָא, 1994-1922

היום, לפני 95 שנים, נולדה פרדקה מַזיָא, חברת המחתרת היהודית במלחה”ע השנייה ומחנכת ישראלית. המלחמה פרצה כשהייתה בת 17, וכחברת תנועת “הנוער הציוני” שימשה כמדריכת נוער, כאחות בבית חולים של הקהילה היהודית, כמנהלת מעון לתינוקות בגטו וכקשרית. מזיא ראתה חשיבות עליונה בתיעוד השואה, וכבר בשנות ה-50 הקליטה עדויות קולקטיביות והעלתה על הכתב את קורותיה וקורות תנועות הנוער היהודי בשנות המלחמה. היא העידה במשפט אייכמן, יזמה וליוותה את המשלחת הראשונה של בני נוער ישראלים לפולין ב-1965 והייתה מהיוזמים והמייסדים של מכון “משואה” ללימודי השואה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרדקה מזיא (משמאל) ושרה שנר נשמית (מימין), במסגרת משלחת שביקרה באושוויץ-בירקנאו ב-1963, מתוך אתר לוחמי הגטאות

בתמונה הקטנה: מזיא מעידה במשפט אייכמן, 1961

רגיל

אביגיל שפֶּרבֶּר

אביגיל שפֶּרבֶּר, נולדה ב-1973

היום, לפני 44 שנים, נולדה אביגיל שפרבר, צלמת ובמאית ישראלית. ב-2005 ייסדה את ארגון “בת קול“, המהווה מסגרת של תמיכה וערבות הדדית לנשים לסביות דתיות ופועל לשינוי התפיסות של החברה הדתית בנושא זה. סרטיה – ביניהם “אחותי בנצ’יה” (1999) על ילדה אתיופית שהכירה בעת השירות הלאומי ומשפחתה אימצה, “התליין” (2010) על התליין של אדולף אייכמן, ו”תקופת מבחן” (2014) על גידול בנה המשותף עם בת זוגה לשעבר – זכו בפרסים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, בפסטיבל הסרטים הישראלי בניו יורק, בפסטיבל סרטי התעודה באמסטרדם (אידפא) וב”דוקאביב”.

ויקיפדיה

פייסבוק

“בתפילה של ימים נוראים אנחנו אומרים: ‘אלוהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי.’ זה משפט קצת תמוה; הרב קוק מסביר את זה כך: עד שלא נוצרתי כנראה שהעולם לא היה זקוק לי, אחרת כבר הייתי נוצר, ועכשיו שנוצרתי, אם אינני ממלא את הייעוד שלי, אם אני לא מי שנוצרתי להיות, אז בעצם כאילו לא נוצרתי.

“אני חושבת שכולנו מכירות את התחושה הזו, שלא היינו עצמנו, שפחדנו להיות אנחנו, שכאילו לא נוצרנו, אבל ‘בת קול’ מאפשרת לנו – ולעוד רבות שלא יכולות להיות פה הערב – לבחור בחיים, למצוא את הייעוד שלנו, להרגיש שעכשיו שנוצרתי אני כדאית לעולם.”

(מתוך דבריה של שפרבר בערב לרגל עשור ל”בת קול”)

 

בתמונה הגדולה: מתוך אתר “בת קול”

רגיל

סיבילה רייטון מאסטרס

סיבילה רייטון מאסטרס, 1720-1676

היום, לפני 297 שנים, נפטרה סיבילה רייטון מאסטרס, ממציאה אמריקאית ילידת ברמודה, האדם הראשון מהקולוניות האמריקאיות שרשם פטנט וככל הידוע הממציאה הראשונה באמריקה. ב-24 ביוני 1712 הגיעה מאסטרס ללונדון במטרה לרשום פטנטים על ההמצאות שלה, ולאחר שלוש שנים הצליחה לרשום אותם תחת שמו של בעלה, משום שנשים לא יכלו להיות בעלות פטנט. הפטנט הראשון שלה היה שיטה ל”ניקוי והבראת התירס הצומח בקולוניות האמריקאיות”, והשני היה שיטה לשזירת כובעים ומצנפות מקש ומעלי דקל אשר שימשה גם לייצור סלים, שטיחים וכיסויים לריהוט.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

דיאנה ניאד

דיאנה ניאד, נולדה ב-1949

היום, לפני 68 שנים, נולדה דיאנה ניאד, שחיינית מים פתוחים, סופרת, עיתונאית ומרצה אמריקאית. היא קבעה כמה שיאי עולם בשחייה במים פתוחים, וב-2013, בגיל 64, הייתה הראשונה – והיחיד/ה עד כה – ששחתה מהוואנה שבקובה לפלורידה שבארה”ב, מרחק של 177 ק”מ, ללא סנפירים וללא כלוב הגנה נגד כרישים, במשך כ-53 שעות. זה היה ניסיונה החמישי; ניסיונות קודמים שלה הופסקו בשל כאבים בכתף, התקף אסטמה, התקפה של נחיל מדוזות מהזן הארסי ביותר באוקיינוס וסופת ברקים. ניאד סיפרה בריאיון כי ב-1964 נאנסה על ידי מאמן קבוצת השחייה שלה בתיכון מספר רב של פעמים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ניאד מציגה את הצלקות שהותיר בה נחיל המדוזות הארסיות, צילמה קתרין אופי (Catherine Opie)

רגיל

פסקל ברקוביץ

פסקל נועה ברקוביץ, נולדה ב-1967

היום, לפני 50 שנים, נולדה פסקל ברקוביץ, ספורטאית ואשת תקשורת ישראלית ילידת צרפת. בגיל 15 נחשפה במקרה למוצאה היהודי ולמדינת ישראל, וביולי 1984 הגיעה לראשונה לפעילות התנדבותית בישראל. בדצמבר אותה השנה החליקה בדרכה לבית הספר, נפלה מתחת לרכבת נוסעת ושתי רגליה נקטעו. ב-1985 עלתה לישראל, והייתה למתנדבת הראשונה בצה”ל בכיסא גלגלים. במהלך השנים ייצגה את ישראל במשחקים הפאראלימפיים בשחייה, בחתירה ובאופני יד. היא גם שדרנית, כתבת ועורכת ברדיו ובטלוויזיה, במאית סרטי תעודה ומעבירה הרצאות העצמה מעוררות השראה לקהלים רבים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרויקט ספורט אתגרי שכולל מפגש עם פסקל וטיפוס על קירות, מתוך אתר “נגישות ישראל”

בתמונה הקטנה: הזכויות על הצילום שמורות לפסקל ברקוביץ

רגיל

לוֹטֶה כהן

שרלוטה (לוֹטֶה) כהן, 1983-1893

היום, לפני 124 שנים, נולדה לוֹטֶה כהן, חלוצת האדריכליות בארץ ישראל. ב-1916 קיבלה דיפלומה מהפקולטה לאדריכלות בבית הספר הטכני הגבוה של ברלין, ואת ניסיונה המקצועי צברה במהלך מלחה”ע הראשונה בשיקום ערים וכפרים בפרוסיה המזרחית שספגו פגיעות קשות. ב-1921 עלתה לארץ ישראל והטביעה את חותמה בדפוסי ההתיישבות החדשים בקיבוצים ובמושבים בשנות ה-20, בשכונות שהוקמו עבור אנשי העלייה החמישית ובשיכונים של ראשית המדינה. סגנון הבנייה שלה היה פונקציונלי וצנוע מסיבות אידיאולוגיות. הבולט שבבנייניה היה פנסיון “קֶטֶה דן” ברחוב הירקון 97, על חוף תל אביב.

ויקיפדיה

פייסבוק

[תודה לתומר שלוש, שכתב פוסט על לוטה כהן במסגרת השת”פ שלנו עם “פורום מתכנני ערים צעירים” לרגל יום האישה הבינלאומי]

רגיל

זהרא רהנוורד

זהרא רהנוורד, נולדה ב-1945

היום, לפני 72 שנים, נולדה זהרא רהנוורד, אקדמאית, אמנית ופוליטיקאית איראנית, שפועלת למען קידום זכויות הנשים באיראן. בשנים 2006-1998 כיהנה כדיקאנית אוניברסיטת אל-זהרה בטהרן, האישה הראשונה העומדת בראש מוסד אקדמי באיראן מאז מהפכת 1979, וכן כיהנה כיועצת פוליטית לנשיא איראן הקודם, מוחמד ח’תאמי. כשזכה אחמדניז’אד בבחירות, נערך טיהור של נציגי התנועה הרפורמיסטית ורהנוורד הוסרה מתפקידה כדיקאנית. כיום היא ממנהיגות האופוזיציה בארצה וחברת התנועה הפוליטית “הדרך הירוקה לתקווה”, שפועלת נגד נשיאותו של אחמדניז’אד ולמען קיום החוקה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קמילה או’גורמן

מריה קמילה או’גורמן חימנז, 1848-1828

היום, לפני 169 שנים, הוצאה להורג קמילה או’גורמן, מאושיות החברה הגבוהה בארגנטינה דאז. כנערה התוודעה לאב לאדיסלב גוטיירס, כומר הקהילה שאליה השתייכה משפחתה, ובין השניים החל להתפתח רומן אסור, שכן הכומר היה כבול בנדר הפרישוּת. ב-1847 גנב גוטיירס מהכנסייה, עבירה שהעונש עליה היה גזר דין מוות. גוטיירס ואו’גורמן נמלטו יחד ומצאו מקלט בפרובינציית קוריינטס, אך במהרה אותרו, נעצרו, וב-18 באוגוסט 1848 הוצאו להורג בידי כיתת יורים בבואנוס איירס. או’גורמן הייתה כבת עשרים ובחודש השמיני להריונה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מרי דרם

מרי אדלייד דרם, 1894-1828

היום, לפני 189 שנים, נולדה מרי דרם, עיתונאית ונואמת פמיניסטית צרפתייה, אשר האמינה בשינוי חברתי הדרגתי יותר מאשר במהפכות ופעלה למען חינוך ורפורמות חקיקתיות שיקדמו שינוי כזה. בין היתר קידמה חינוך לבנות ואמנציפציה פוליטית לנשים, ייסדה את “האגודה לזכויות נשים” ב-1870, הייתה ממקימות “החברה לשיפור גורלה של האישה” ב-1874, והייתה מיוזמות “האמנה הבינלאומית בדבר זכויות נשים” ב-1878. דרם הייתה האישה הראשונה שהושבעה ל”בונים החופשיים” בצרפת, וב-1892 יזמה את המסדר הבינלאומי המעורב הראשון של הבונים החופשיים, שנקרא “זכות האדם”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: פסל בדמותה הניצב בפריז

רגיל

נשות בסלניי

נשות בסלניי, 1942

היום, לפני 75 שנים, חלפה על פני בסלניי, כפר צ’רקסי מבודד בקווקז, שיירה של ילדים יתומים ורעבים, רובם יהודים, שניצלו מהפגזת רכבת מלנינגרד וחיפשו מחסה. 32 מנשות הכפר החליטו לאמץ אותם, מתוך תחושת חובה להציל חיי אדם ללא הבדלי דת או מוצא. ישיבת חירום כונסה בכפר עוד באותו היום, והוחלט לתמוך באימוץ, להקצות תוספת מזון למשפחות המאמצות ולזייף את רישומי האוכלוסין של הכפר כדי להעניק לילדים תעודות מזויפות. על אף איומים קולקטיביים חוזרים ונשנים מצד הנאצים, איש מתושבי הכפר לא הסגיר את הילדים. כל הילדים שרדו את המלחמה, ושלושה מהם חיים עד היום בכפר.

ויקיפדיה

פייסבוק

כתבות על מאבקם של תושבי הכפר לקבל הכרה כחסידי אומות עולם:

http://www.davar1.co.il/57566/

https://news.walla.co.il/item/3046775

 

בתמונה הגדולה: האנדרטה לכבוד מצילות היתומים הנמצאת במרכז הכפר (מתוך כתבה ב”רואים עולם” על “הצ’רקסים המוסלמים שהצילו יהודים בשואה“)

בתמונה הקטנה: נשות הכפר יחד עם הילדים, מתוך אתר Circassia (באדיבות הדף “רחוב משלה“, שעלה בו פוסט מורחב על נשות בסלניי)

רגיל

אִסמת חופתאי

אִסמת חופתאי, 1991-1915

היום, לפני 102 שנים, נולדה אִסמת חופתאי, סופרת הודית מוסלמית פורצת דרך, שנודעה באופייה העשוי לבלי חת ובאידיאולוגיה הפמיניסטית שלה. בכתביה עסקה חופתאי בנושאים פמיניסטיים שונים, במיניות נשית, בגינונים מעמדיים ובקונפליקטים רבים נוספים המאפיינים את החברה ההודית המודרנית. רבים מכתביה צונזרו במזרח אסיה בשל עמדותיה המהפכניות בנוגע לנשים ובנוגע לדת. בסגנונה הבוטה השמיעה את קולם של המושתקים והמושתקות, והיוותה השראה לדור שלם של כותבות, קוראות ואינטלקטואליות בשפת האורדו.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

עאישה אל-סנא

עאישה אל-סנא, נולדה ב-1941

היום, לפני 76 שנים, נולדה עאישה אל-סנא, עובדת סוציאלית, אחות ופעילת זכויות נשים מרוקאית. היא עבדה במשרד הבריאות המרוקאי למען העלאת מודעות לבריאותן של נשים וכן פעלה רבות למען תחומים שנויים במחלוקת, שזיכו אותה בביקורת רבה מצד שמרנים, כמו אמצעי מניעה, מעמדם של ילדים ממזרים וקורבנות גילוי עריות. בשנות ה-70 החלה להפיק תוכניות טלוויזיה ורדיו שעסקו בבריאותן של נשים, ביניהן תוכנית הטלוויזיה הראשונה במרוקו שעסקה בחינוך להיגיינה. ב-1985 הקימה את “איגוד הסולידריות הנשית”, שמטרתו לסייע לאמהות יחידניות ולקורבנות התעללות ולהעניק להן הכשרות שונות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

טרואן דה מריקור

אן-ז’וזף טרואן דה מריקור, 1817-1762

היום, לפני 255 שנים, נולדה טרואן דה מריקור, זמרת ומהפכנית צרפתייה, מבשרת המאבק לאמנציפציה של הנשים. ב-1789, עם כינוס אסיפת המעמדות הראשונה בוורסאי, הייתה האישה היחידה שהחלה לפקוד את הטריבונות של האסיפה המחוקקת. דה מריקור הביעה בנאומיה השקפות רדיקליות שהקדימו את זמנן בעד זכות הנשים לשוויון, זכותן לבחור ולהיבחר בארגונים פוליטיים ושילובן בצבא, ונגד דחיקתן אל תפקידים מסורתיים של אמהות, רעיות ועקרות בית. היא הושמצה כבעלת מוסר מפוקפק, נעצרה בשל כוונות שטפלו עליה לרצוח את המלכה, ולבסוף אושפזה בשל מחשבות שווא של רדיפה ושיגעון.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סוזי דבוסקין

סוזי דבוסקין, 2017-1946

היום, לפני 71 שנים, נולדה סוזי דבוסקין, “האמא של הטריאתלון” בישראל, שמהווה השראה לאלפי נשים כסמל לעוצמה נשית, לאופטימיות ולבחירה בחיים. ב-1993 נרשמה בתה תמר לתחרות טריאתלון ודרבנה את אמה בת ה-47 להצטרף. “לקח לי יותר משעה לסיים מסלול של שלושה ק”מ, אבל הייתי מלאת גאווה. העובדה שהעזתי ושהאמנתי בעצמי מספיק כדי לנסות משהו חדש – זה היה ניצחון,” סיפרה אז סוזי. ב-1996 נהרגה תמר בתאונת דרכים, וסוזי לקחה על עצמה את הפקת התחרות כדי להנציח את בתה באירוע מעצים לנשים, הגדל משנה לשנה, תחת הסיסמה “כל אחת מנצחת”.

 

כמה ימים לאחר יום הולדתה ה-70, כמה חודשים לפני מותה מסרטן, כתבה סוזי דבוסקין פוסט על מקומו של הטריאתלון בחייה.

למידע נוסף על טריאתלון הנשים ע”ש תמר וסוזי דבוסקין:

אתר טריאתלון נשים

דף פייסבוק טריאתלון נשים

 

פייסבוק

צילומים: שי לחוביצר וקרול חן, מתוך האתר runpanel