עמוד 1
רגיל

גריזלדה פולוק

גריזלדה פולוק, נולדה ב-1949

היום, לפני 68 שנים, נולדה גריזלדה פולוק, תיאורטיקנית וחוקרת מובילה של תחום הפמיניזם באמנות, בריטית ילידת דרום אפריקה. מאז 1977 נחשבת פולוק לאחת החוקרות החשובות ביותר של האמנות המודרנית, האוונגרדית והפוסט-מודרנית. יש לה השפעה עצומה גם בתחומי התיאוריה הפמיניסטית ולימודי המגדר. היא מערערת על מודלים מקובלים באמנות ובתולדות האמנות שמוחקים את פועלן של נשים אמניות, חוקרת את המבנים החברתיים שהולידו את תהליך ההדרה הזה ומעמיקה את הידע הקיים על מערכת היחסים שבין אמנות לפסיכולוגיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ליליאן וואלד

ליליאן די וואלד, 1940-1867

היום, לפני 150 שנים, נולדה ליליאן וואלד, אחות ופעילה הומניטרית יהודייה אמריקאית. ב-1893, כבוגרת לימודי סיעוד, החלה להעניק שיעורי סיעוד בסיסיים למהגרים עניים בניו יורק. היא טבעה את המונח “אחות לבריאות הציבור” כשהנהיגה ביקורי בית וטיפול קרוב לקהילה, והקימה את הארגון “רחוב הנרי”, שבמסגרתו ניהלה צוות של עשרות אחיות שהעניקו טיפול לקהילות מהגרים עניות; לבסוף הפך הארגון לשירות ביקור האחיות של ניו יורק, מערכת הסיעוד הציבורית הראשונה בעולם. וואלד הייתה גם סופרג’יסטית ופציפיסטית, ופעלה למען רווחתן של פועלות, למען איסור חוקתי על העסקת ילדים וכן למען ביטול ההפרדה הגזעית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

דוריס האדוק

דוריס “גראני די” האדוק, 2010-1910

“לחלק מאיתנו אין כוח רב במיוחד, מלבד להעמיד את גופנו בדרכו של האי-צדק – לשבות, לצעוד, או סתם להיעמד באמצע הדרך. זה לא ישנה את העולם בן לילה, אבל זה כל מה שביכולתנו לעשות.”
(מתוך דבריה בבית המשפט בשנת 2000, לאחר שנעצרה יחד עם 31 פעילים נוספים באשמת הפגנה אסורה בתוך בניין הקפיטול, כשעמדה וקראה שם את מגילת העצמאות האמריקאית)

היום, לפני 7 שנים, נפטרה דוריס “גראני די” האדוק, אקטיביסטית אמריקאית. ב-1960 הובילה יחד עם בעלה קמפיין נגד ניסויים בפצצת מימן באלסקה, שהצליח להציל כפר אינואיטי קטן בשם פוינט הופ. ב-1999, בגיל 89, פצחה במסע רגלי בן 14 חודשים לאורך יותר מ-5000 קילומטרים ובו נאמה בכל רחבי ארה”ב למען רפורמה במימון בחירות. צעדתה, שזכתה לכיסוי תקשורתי רחב, הסתיימה בגבעת הקפיטול בוושינגטון, שם נאמה מול אלפים. במרוץ לסנאט ב-2004 הייתה האדוק מהמתמודדים המבוגרים ביותר אי פעם. בהמשך למאבקה למען בחירות “נקיות” קיבלה רק תרומות צנועות מאזרחים פרטיים, וגרפה 34% מהקולות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום האישה הבינלאומי: צועדות לקראת שינוי

לכבוד יום האישה הבינלאומי, המצוין מדי שנה ב-8 במרץ, צעדות היא-סטוריות ששינו את העולם!

בימים אלה מארגנות נשות ארה”ב את הצעדות הגדולות ביותר שנראו אי פעם, ואחיות מכל העולם מצטרפות בסולידריות. בשנים האחרונות, נשים בערב הסעודית דרשו חופש תנועה, בהודו דרשו יד קשה נגד אנסים, בפולין דרשו את הזכות להפיל, ובישראל צעדו נשים למען שלום. ימים יגידו איך ועד כמה ישפיעו כל אלה על מהלך ההיא-סטוריה, אך דבר אחד בטוח: העולם היה שונה לגמרי אלמלא צעדו בהמוניהן סבות-סבותינו במהפכה הצרפתית, הסופרג’יסטיות בלונדון ובוושינגטון, נשות פרטוריה במחאה על האפרטהייד, המתנגדות למלחמת וייטנאם, האיסלנדיות למען שכר שווה ועוד ועוד…

פריז, 1789
נשות צרפת מוחות בשוק על מחירו ונדירותו של האוכל, וסוחפות אלפים לצעוד לכיוון ארמון ורסאי ולהתעמת עם המלך לואי ה-16. צעדה זו הייתה יריית הפתיחה למהפכה הצרפתית, ששינתה את יחסי הכוחות, מוטטה את החומה הבלתי-עבירה סביב המלך והעבירה את מרכז הכובד מהאצולה אל העם.

לונדון, 1907
“צעדת הבוץ”, הצעדה הגדולה הראשונה של הסופרג’יסטיות, כללה אלפי נשים מכל שכבות החברה, והיוותה נקודת מפנה בדעת הקהל על מתן זכות הצבעה לנשים.

וושינגטון, 1913
נשות ארה”ב יוצאות לצעדה הגדולה הראשונה למען זכות הצבעה לנשים. גברים בקהל, וחלק מהשוטרים, תוקפים את הצועדות, מה שמוביל לשינויים מרחיקי לכת בהתנהלות המשטרה (כולל פיטורי המפכ”ל) ולהבנה הולכת וגוברת בצורך של נשים להיות בעלות קול והשפעה פוליטית כדי שהממסד ישרת גם אותן.

פרטוריה, 1956
עשרים אלף נשים דרום אפריקאיות מכל הגזעים צועדות במחאה על הניסיון להרחיב את חוקי ההפרדה של משטר האפרטהייד ולהגביל את חופש התנועה של נשים שחורות.

ארה”ב, 1961
“נשים מוחות למען שלום” צועדות ב-60 ערים ברחבי ארה”ב נגד מלחמת וייטנאם ונגד ניסויים גרעיניים, במה שנודע כהפגנת השלום הגדולה ביותר במאה ה-20. הן נתפסו כנשים מכובדות ממעמד הביניים המודאגות לגבי ילדיהן, מה שהקל על הממשל לא לתייג אותן כקיצוניות או כסוציאליסטיות, להקשיב לטענותיהן ולחתום על הסכם עם ברית המועצות.

ניו יורק, 1970
ברנדה הווארד יוזמת את מצעד הגאווה הראשון, בדיוק שנה לאחר מהומות סטונוול, גל של הפגנות אלימות של להט”בים כנגד פשיטות משטרתיות על הבר הגאה “סטונוול” שבמנהטן. שנתיים אחר כך כבר היו קבוצות להט”ביות בכל עיר גדולה בארה”ב ובמערב אירופה.

איסלנד, 1975
כמעט כל נשות איסלנד יוצאות לרחובות, שובתות ומפגינות בעד שוויון תעסוקתי ושכר שווה לנשים ולגברים. העובדה שענפים שלמים במשק שותקו לחלוטין, ושהגברים נאלצו לפתע לטפל בילדיהם, פקחה את עיניהם של רבים לתפקידן המהותי של נשים בחברה. כמה חודשים אחר כך הועברו באיסלנד חוקים להבטחת שוויון, וחמש שנים אחר כך נבחרה באיסלנד הנשיאה הראשונה בעולם.

וושינגטון, 1978
מאה אלף נשים צועדות כדי לעודד את כל המדינות בארה”ב לאשר את התיקון לחוקה המבטיח שוויון זכויות לנשים. התיקון עבר ב-1972, לאחר 50 שנות מאבק מאז הצגתו, והצעדה נערכה כמה חודשים לפני התאריך הסופי לאישורו.

פילדלפיה, 1997
כמעט מיליון נשים אפרו-אמריקאיות צועדות למען חיזוקן של נשים שחורות. הצעדה אורגנה ע”י נשים פרטיות, לא ארגונים, כללה תפילות ונאומים מעוררי השראה והחזון שלה היה להעצים בדרך חיובית את הקהילות השחורות בארה”ב ובכל העולם חברתית, פוליטית וכלכלית.

וושינגטון וערים נוספות בארה”ב, 2000
“מיליון אמהות” צועדות ביום האם בדרישה לשנות את התיקון השני לחוקת ארה”ב ולהחמיר את הפיקוח על הנשק.
————————–——-

וגם היום, נשות כל העולם צועדות לקראת שינוי:

וושינגטון ועוד, ינואר 2017
כחמישה מיליון צועדות (הצעדות הגדולות ביותר שנערכו אי פעם!) בוושינגטון ובערים נוספות בארה”ב וברחבי העולם לאחר השבעת טראמפ, כדי להביע תמיכה בסוגיות של זכויות אדם, ובפרט זכויות נשים ולהט”בים, זכויות עובדים, הגירה, ביטוח בריאות, הגנת הסביבה, שוויון בין-גזעי וחופש דת.

העולם הערבי, 2011
ברבות ממדינות ערב מי שחוללו את ההפגנות הגדולות של “האביב הערבי”, כמו מצרים, בחריין ולוב, היו נשים.

ריאד, 2011
נשות ערב הסעודית דורשות לבטל את ההגבלה המוטלת על חופש התנועה שלהן ולהתיר להן לנהוג, ועל אף הסיכון שייעצרו יוצאות יחד לנהוג ברחובות ריאד.

טורונטו, 2011
שוטר קנדי הגדיש את הסאה בדבריו ש”מי שלא רוצה להיאנס, שלא תתלבש כמו שרמוטה”, וצעדת השרמוטות הראשונה נגד תרבות האונס יצאה לדרך. מאז הצעדה הולכת ומתפשטת ברחבי העולם מדי שנה.
דף הפייסבוק של “צעדת השרמוטות” בישראל

דלהי, 2012
בעקבות מותה המזעזע של קורבן אונס קבוצתי, יוצאות נשות הודו לצעוד על מנת לעורר מודעות לתופעה הנרחבת של אלימות מינית נגד נשים ולדרוש יחס של כבוד לנשים. בתגובה, עוברים ברחבי הודו חוקים חדשים מחמירים כנגד אונס, נפתחים קווי עזרה לנשים נפגעות ונשקלת האפשרות לייסד בית משפט ייעודי לעבירות מין ולפשעים מגדריים.

ארה”ב, 2013
שלוש נשים אפרו-אמריקאיות (אלישיה גרזה, פטריס קולורס ואופל טומטי) מארגנות את הצעדות הראשונות במחאה על אלימות וגזענות ממוסדות כנגד שחורים, בעיקר מצד המשטרה ובתי המשפט. התנועה (המבוזרת) הופכת לאחד הקולות החזקים והמשפיעים ביותר בשנים האחרונות בארה”ב.

ארגנטינה, 2015 ו-2016
נשות ארגנטינה צועדות תחת הסלוגן “אפילו לא אישה אחת פחות”, כדי להביא את קולן של נשים נפגעות אלימות אל קדמת הבמה ולדרוש מהרשויות לטפל בבעיית האלימות המגדרית והג’נדרסייד כנגד נשים.

ורשה, 2016
כמאה אלף מנשות פולין צועדות במחאה על העברת חוק חדש שאוסר לחלוטין על ביצוע הפלה. ימים אחדים לאחר מכן, בעקבות הסערה התקשורתית שנוצרה והתמיכה הגלובלית, החוק מבוטל.

ישראל, 2016
“נשים עושות שלום”, ישראליות ופלסטיניות מכל קצוות הקשת הפוליטית, צועדות מגדר ההפרדה באזור אום אל-פאחם, מגבול לבנון, מעוטף עזה, מאזור יריחו ומגבול מצרים וירדן ליד אילת, ועורכות את “עצרת התקווה” מול בית ראש הממשלה בירושלים.
דף הפייסבוק של “נשים עושות שלום”

————————–——-

“תפקחו את העיניים, תסתכלו סביב
פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב
בשדה ליד הדרך יש כבר דגניות
אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות

[נשים טובות] באמצע הדרך
[נשים טובות] מאוד
[נשים טובות יודעות] את הדרך
ו[איתן] אפשר לצעוד”
(נעמי שמר)

פייסבוק

רגיל

אלן טרנר, בת שריגלי

אלן טרנר, בת שריגלי, נחטפה ב-1826

היום, לפני 191 שנים, נחטפה אלן טרנר בת ה-15, בת עשירים מהכפר שריגלי שבבריטניה. אדוארד גיבסון ווייקפילד בן ה-30, שליח דיפלומטי של בית המלוכה, חטף אותה מבית ספרה בתואנות שווא, שכנע אותה להינשא לו והבריח אותה לצרפת. הוא ציפה שמשפחתה תתמוך ב”זוג” כלכלית, אך אביה נאבק ליידע את הרשויות בצרפת על החטיפה, להביא לביטול הנישואין ולהחזירה הביתה. ווייקפילד נידון לשלוש שנות מאסר, ולאחר שחרורו הוסיף לכהן בתפקידים ממלכתיים שונים בפיתוח הקולוניות של אוסטרליה, קנדה וניו-זילנד. טרנר נישאה בשנית כשהייתה בת 17 ומתה מסיבוכים בלידת בתה שנתיים אחר כך.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: Trial of Edward Gibbon Wakefield 1826, by Dawson Watson

רגיל

סילביה רובינסון

סילביה רובינסון, 2011-1935

היום, לפני 82 שנים, נולדה סילביה רובינסון, זמרת, מוזיקאית ומפיקה מוזיקלית אמריקאית. במשך שנים רבות, החל מגיל 15, הניעה ודחפה את המוזיקה השחורה אל קדמת הבמה, כשהפיקה וכתבה שירים לזמרים אחרים. ב-1972 הפיקה את אלבומה הראשון כזמרת סולו, אשר הגיע לראש המצעדים, הפך ללהיט בינלאומי ונחשב לאב-טיפוס של מוזיקת הדיסקו. בשנות ה-70 הקימה וניהלה את חברת התקליטים “שוגר היל רקורדס”, שבמסגרתה הפיקה בין היתר את “ראפרס דילייט”, הלהיט שהביא את הראפ אל הקהל הרחב, הציג לעולם לראשונה את טכניקת ה”סמפלינג” וזיכה אותה בתואר “האמא של ההיפ-הופ”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אליסה מקיי

אליסה מקיי, 2014-1963

היום, לפני 3 שנים, נפטרה אליסה מקיי, פרופ’ לכלכלה פמיניסטית מסקוטלנד. היא נודעה במחקריה על אי שוויון מגדרי ועל כלכלה של מדינת רווחה, ונחשבת למומחית המובילה בממלכה המאוחדת בנושא תקצוב מגדרי וכן לאחת התומכות הבולטות בעצמאות סקוטלנד. בספריה קראה לעיצוב מחדש של כלכלה צומחת הנשענת על אחריות חברתית, הכרה הדדית והתחשבות בסביבה. מקיי הייתה ממקימות הרשת האירופית לתקצוב מגדרי, יו”ר הסניף האירופי של האגודה הבינלאומית לכלכלה פמיניסטית ויועצת מיוחדת לענייני מדיניות בתחומים אלה עבור הפרלמנט הסקוטי, הממשלה האירית, משרד האוצר הבריטי והאו”ם.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אוגוסטין מאראגון

אוגוסטינה ריימונדה מריה סרגוסטה דומנץ’, שנודעה בכינוי אוגוסטין מאראגון, 1857-1786

היום, לפני 231 שנים, נולדה אוגוסטין מאראגון, גיבורת מלחמת העצמאות של ספרד. היא נודעה כ”ז’אן ד’ארק הספרדייה” ודמותה מופיעה רבות בפולקלור ובאמנות. בקיץ 1808 הסתערו כוחותיו של נפוליאון על העיר סרגוסה שבחבל אראגון הספרדי, ומגני העיר נטשו את עמדותיהם בבהלה. אוגוסטין רצה לבדה, טענה את התותח ופגעה בכוח מסתער מטווח אפס. בהשראתה של אישה אמיצה אחת המאיישת את התותחים חזרו הכוחות הנמלטים והצליחו להסיג את התוקפים לאחור. לאחר מכן הצטרפה לכוחות הגרילה ואט-אט החלה לטפס במעלה הדרגות עד שהגיעה להיות הקצינה היחידה בצבאו של הדוכס מוולינגטון.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ציור של חואן גלבז, 1812

רגיל

גורית קדמן

גורית קדמן (גרט קאופמן), 1987-1897

היום, לפני 120 שנים, נולדה גורית קדמן, רקדנית, כוריאוגרפית ומורה לריקוד ולחינוך גופני – חלוצת מפעל ריקודי העם והמחול האתני בישראל, אשר הכשירה דורות של מרקידים ברחבי הארץ. החל מ-1944 ביימה והפיקה את כנס המחולות בקיבוץ דליה, כנס ש”היה עֵד להולדת הריקוד הישראלי החדש” ושילב ריקודי עם מעדות יהודי תימן, מזרח אירופה, בוכרה, כורדיסטן ועוד, לצד קבוצות רקדנים דרוזיות, צ’רקסיות ומוסלמיות. “המפעל לטיפוח ריקודי העדות” בראשותה פעל למען תיעוד, חקר ושימור אוצרות הפולקלור של ריקודי העדות והמיעוטים בישראל. כלת פרס ישראל בתרבות המחול לשנת 1981.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם נכדה הבכור, 1953

בתמונה הקטנה: קדמן (שנייה מימין) רוקדת עם ילדיה, 1945

רגיל

פרנסס ספנס

פרנסס וי ספנס, 2012-1922

היום, לפני 95 שנים, נולדה פרנסס ספנס, אחת ממתכנתות המחשב הראשונות בעולם ומהמתכנתות של האניאק, המחשב הדיגיטלי הרב-תכליתי הראשון. הפיתוח המחשובי והמתמטי של האניאק הובל על ידי צוות של שש מתכנתות, אך תפקידן המהותי לא זכה לכבוד או להכרה: כשהושלם הפרויקט ונחשף בציבור ב-1946, צבא ארה”ב “שכח” להזכיר את הנשים האחראיות לתכנות ולחישובים המורכבים ותמונותיהן הועלו בשולי הכתבות ללא ציון שמן. לאחר המלחמה המשיכה פרנסס לעבוד על האניאק בשיתוף מתמטיקאים מובילים. ב-1997 הוכנסו פרנסס וצוות האניאק כולו להיכל התהילה של הנשים בטכנולוגיה.

ויקיפדיה – פרנסס ספנס

ויקיפדיה – אניאק

פייסבוק

רגיל

קנדיל באלוץ’

פוזיה עד’ים, שנודעה בשם קנדיל באלוץ’, 2016-1990

היום, לפני 27 שנים, נולדה קנדיל באלוץ’, דוגמנית, שחקנית ופעילה למען זכויות נשים מפקיסטן. היא נישאה ב-2008, בגיל 17, ושנה אחר כך עזבה את בעלה בשל אלימותו כלפיה. באלוץ’ הפכה לידוענית רשת כשהעלתה לרשתות החברתיות סרטונים שבהם עסקה בסוגיות שונות משגרת חייה, אשר עוררו כלפיה ביקורת בשל תכניהם הנחשבים בוטים ושנויים במחלוקת בפקיסטן השמרנית. ביולי 2016 חנק אותה אחיה ואסים עד’ים בשנתה משום ש”פגעה בכבוד המשפחה”. רק שבוע קודם לכן העלתה סרטון שבו לעגה למגבלות הנכפות על נשים במדינתה, והרצח עורר שיח ומודעות למצבן של הנשים הפקיסטניות.

ויקיפדיה

פייסבוק