עמוד 1
רגיל

פרדה מייזנר-בלאו

פרדה מייזנר-בלאו, 2015-1927

היום, לפני 89 שנים, נולדה פרדה מייזנר-בלאו, פוליטיקאית ופעילת איכות סביבה אוסטרית. בשנות ה-70 הייתה ממנהיגות המאבק נגד הקמתם של מפעלים גרעיניים באוסטריה. בשנות ה-80 הייתה ממקימות המפלגה הירוקה האוסטרית, וב-1986 עמדה בראשה כשצלחה את אחוז החסימה ונכנסה לפרלמנט. ב-1995 כיהנה כיו”רית הטריבונל הבינלאומי הראשון לזכויות אדם בווינה, שדן בהפרת זכויותיהם של חברי הקהילה הלהטב”קית; בעקבות הטריבונל, בתוך עשר שנים בוטלו כל האפליות נגד הקהילה בחוק האוסטרי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קייט שפרד

קייט שפרד, 1934-1847

היום, לפני 169 שנים, נולדה קייט שפרד, האישה הבולטת ביותר בתנועה הסופרג’יסטית בניו זילנד. ב-1887 היא סייעה להציג את החוק הראשון לזכות הצבעה לנשים וקידמה אותו ללא לאות, וב-1893 הייתה ניו זילנד המדינה הראשונה בעולם שבה קיבלו הנשים זכות הצבעה אוניברסלית. בבחירות שנערכו 10 שבועות בלבד אחר כך הצליחה להביא שני שלישים מנשות ניו זילנד להצביע. תנועות סופרג’יסטיות ברחבי העולם שאבו מהצלחתה השראה רבה. כיום מונצחת שפרד על השטר של עשרה דולר ניו-זילנדי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אלזה קאייט

אלזה קאייט, 2015-1960

היום, לפני 56 שנים, נולדה אלזה קאייט, פסיכואנליטיקאית ופובליציסטית צרפתייה. בינואר 2015 נרצחה בפיגוע הטרור במערכת השבועון הסאטירי “שרלי הבדו”, האישה היחידה מבין 12 קורבנות הפיגוע. עוד לפני הפיגוע קיבלה קאייט, בת למהגרים יהודים מתוניסיה, איומים טלפוניים אנונימיים, שבהם קראו לה “יהודייה מלוכלכת” ואיימו על חייה אם לא תפסיק לעבוד עבור העיתון. לאחר מותה תיארו אותה משפחתה, מכריה ומטופליה כדמות חריפה וחזקה בעלת תפיסות רדיקליות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום האישה הבינלאומי: נשים לגופן

יום האישה הבינלאומי: נשים לגופן

תחום רפואת הנשים, רפואה מיילדותית וגינקולוגית, התקדם בצעדי ענק ב-200 השנים האחרונות. הנשים הוויקטוריאניות, למשל, היו עלולות לעבור הוצאת שחלות כטיפול במחלה המומצאת “היסטריה”, ובמאה ה-18 החליפו רופאים גברים בהינף יד את השיטות המסורתיות ללידה טבעית בהליכים רפואיים. כיום, יותר מבעבר, למרבית הנשים במדינות המפותחות יש נגישות למידע רפואי, לטיפול רפואי הולם ולאמצעי מניעה, אך גם היום ישנה ביקורת רבה על הנורמות וההתנהלות ברפואת הנשים.

במאמרה מ-2003 “מה הנשים האלה רוצות?” מתייחסת ג’ודית הוק לסוף שנות השישים בארה”ב כנקודת זמן מרכזית שבה אימצו ארגוני נשים במוצהר את הרפואה כסוגיה פמיניסטית. ב-1969 החליט כנס נשים בבוסטון בצעד חלוצי להעלות את “נשים וגופן” כנושא דיון פמיניסטי מרכזי, ובעקבותיו התכנס קולקטיב בריאות האישה של בוסטון והפיק ב-1970 אסופת מאמרים בשם “נשים לגופן” (“Our Bodies, Ourselves”) העוסקים בנושאים כמו לידה, אמצעי מניעה והפלות.

האג’נדה המשותפת שהתגבשה על ידי פעילות בתנועות לשוויון זכויות ולשחרור האישה בנוגע לרפואת נשים כללה שלושה עקרונות מרכזיים:
1. בין אם המטופלת מאמצת את הפתרונות הרפואיים או שוללת אותם לחלוטין, יש לקדם את זכותה להחליט על גופה.
2. יש למגר את התפיסה שלפיה כל אירועי הגוף הנשי ראויים להיחשב כמוקדי פעולה רפואית, גישה שהובילו בין היתר תומכות לידה טבעית אשר סירבו לקבל את זיהוי הלידה כמקרה חירום רפואי.
3. על פמיניסטיות לקחת חלק פעיל בהבניה מחדש של שיח הרופא/ה-מטופלת כך שיחזיר לנשים את הבעלות על גופן, למשל על ידי פעילות לעידוד בדיקות עצמיות על מנת לנטרל את היראה סביב המקצועיות הרפואית ולצמצם את ההיררכיה בין הרופא/ה והחולה.

בשנת 2012 פרסמה ועדת האתיקה של FIGO, ארגון הגג של איגודי רופאי נשים מרחבי העולם, המייעץ בין היתר לארגון הבריאות העולמי, אזהרות והמלצות בנוגע לדעות קדומות שרירות וקיימות של רופאים/ות כלפי מטופלות: למשל, האמונה שכל הנשים מעוניינות להיות אמהות ומוכנות להקריב כל דבר לשם כך, שנשים הן רגישות ופגיעות ולכן אינן מסוגלות לקבל החלטות עקביות וחד-משמעיות, שהן כפופות לגברים בחייהן (בני זוג, אבות, אחים, עמיתים או רופאים), ושנשים צעירות המבקשות אמצעי מניעה הן מופקרות מינית. הוועדה הראתה כיצד דעות קדומות אלה עלולות להוביל למניעת ייעוץ רפואי מספק לטיפול בבעיות בריאותיות בזמן היריון אשר עלול להזיק לעובר (מתוך הנחה כי האישה תמיד תעדיף להקריב את בריאותה שלה) או למניעת מידע רפואי מתוך חשש שהמטופלת לא תוכל לעמוד במתח או בחרדה. במקרים כאלה, התריעה הוועדה, התוצאה היא שלילת אחריותה של אישה על גופה ומניעת זכותה לבחור בטיפול בריאותי באופן חופשי ומודע.

כמתבקש בתחום שעוסק רבות באיברי מין וברבייה, סקר שנערך בארה”ב ב-2012 מצא כי רופאי נשים נוטים לשאול על פעילות מינית יותר מרופאים אחרים, אך לרוב הם אינם שואלים על גורמים כמו זהות מינית, הרגלי מין או שביעות רצון מיחסי המין, גורמים חשובים ומשפיעים במיוחד על מצבה הבריאותי של המטופלת שאינם עולים בבדיקות סטנדרטיות. הדיון חשוב במיוחד לשיפור הטיפול בנשים שמיניותן מושתקת, כמו נשים במהלך היריון, ולמתן מענה הולם לסכנות הבריאותיות הייחודיות לנשים ממיעוטים חברתיים או לנשים לסביות וביסקסואליות.על פי מחקרים שנערכו בארצות הברית, בתחום רפואת הנשים יש עדיין רוב של רופאים גברים, אך הדור הבא של רופאי הנשים צפוי לכלול בעיקר רופאות. אחד המחקרים שנערך בארה”ב בעשור האחרון מצא כי מרבית המטופלות מעדיפות רופאת נשים, בעיקר בכל הנוגע לבדיקה הפיזית, עד כדי כך ש-23% מהנשאלות העידו כי הסיבה העיקרית שלהן לבחירת הרופאה הייתה היותה אישה. נטייה זו בולטת במיוחד בקרב בנות מיעוטים ונשים לא-לבנות.

מחקרים אשר בדקו את הסיבות להעדפה זו מצאו בין היתר כי רופאות נשים נוטות לאמץ סגנון טיפול ממוקד-מטופלת, המאופיין בעידוד המטופלת לשתף בתפיסת עולמה הסובייקטיבית ובניסיונה ולקחת חלק פעיל בתהליך קבלת ההחלטות על הטיפול בה. רופאים גברים, לעומת זאת, נוטים להתמקד בקביעות רפואיות-פיזיות אובייקטיביות-גנריות.

עם זאת, נמצא כי שביעות הרצון מרופאי נשים עולה ככל שהם מאמצים גישה המשתפת את המטופלת בהחלטות ובמידע רפואי, וכן ככל ששירותי הבריאות מאפשרים ללקוחות לבחור את רופא/ת הנשים. החוקרת לארגו-ג’נסן מסכמת את מחקרה מ-2012 בהמלצה: “רופאים אינם יכולים לשנות את מינם, אך הם יכולים לשנות את אופן התקשורת שלהם עם המטופלת. כיוון שרמות גבוהות של אמון ושביעות רצון משפרות תוצאות רפואיות, בתי ספר לרפואה חייבים ליישם בתוכנית הלימודים שלהם דרכי תקשורת המתמקדות במטופלת”.וקצרה היריעה מלתאר את ההטיה המגדרית שעליה מצביעים שלל מחקרים בכלל תחומי הרפואה, שמתבטאת בנטייה לפרש תלונות רפואיות בהתאם למגדר המטופל/ת באופן שמוביל לעתים לתת-אבחון, לאבחון מאוחר או לאבחון שגוי; בהגדרת סימפטומים של מצב רפואי לפי האופן שבו הם באים לידי ביטוי אצל זכרים (מה שמוביל למשל לתת-אבחון של התקפי לב אצל נשים ולשיעורי תמותה גבוהים יותר אצלן ממחלות לב, פשוט כי אצלן זה נראה קצת אחרת); בעריכת ניסויים טיפוליים ותרופתיים על נבדקים זכרים בלבד כדי להימנע מ”משתנים מתערבים” (מה שמוביל למשל לתופעות לוואי מסוכנות שלא נבדקו בקרב מטופלות ולהיעדרן של תרופות המותאמות להן), ועוד ועוד.יותר מאי פעם בהיא-סטוריה, בזכות אחיותינו שנאבקו על כך ועודן נאבקות, יש לנו היום מידה לא מעטה של נגישות למידע ולזכויות כמטופלות. כמו שכותבת ד”ר ליאור ברוך, בבלוג הרפואה הישראלי הפמיניסטי המומלץ Livriuta לבריאותה : “אני מאוהבת במקצוע הרפואה ובעבודה שלי, ואחד מהדברים שאני יותר אוהבת הוא היכולת לתת למטופלות/ים הבנה וכוח על הגוף שלהן/ם, את הזכות להחליט בעצמן/ם על סוג הטיפול שיקבלו, ומתי והיכן יקבלו אותו […] הגישה החופשית לאינטרנט היא דבר מבורך, בעיני, לתחום זכויות המטופלת. יש בו המון מידע כתוב ומוסרט, ברמות שונות לפי רצוננו. אבל יש בו גם חסרונות: לא תמיד המידע שמופץ בכזה חופש הוא מידע מדויק, ולעתים לא מעטות הוא מלווה באינטרסים. וזה, זה בדיוק הדבר שקשה לי לראות. אז אני חושבת שמגיע לנו בלוג רפואה פמיניסטית. מקום מוכוון אשה, שוויוני ופתוח, שגם נותן מידע מדויק, מבוסס וחף מאג’נדה פרסומית/כלכלית/אחרת”.

רפואה שלמה לכולן!

————————–——-
מקורות:

Houck, C. H. (2003), “What Do These Women Want? Feminist Responses to Feminine Forever, 1963-1980”
Lagro-Janssan, A. (2012), “Physician’s Gender: Communication Style, Patient Preferences and Patient Satisfaction in Gynecology and Obstetrics: A Systemic Review”
Sobecki et al. (2012), “What We Don’t Talk About When We Don’t Talk About Sex: Results of a National Survey of United States Obstetrician/Gynecologists”
“Ethical Issues in Obstetrics and Gynecology by the FIGO Committee for the Study of Ethical Aspects of Human Reproduction and Women’s Health” (2012)
“Women, Power, and Reproductive Healthcare: Highlights from 19th and 20th Century Obstetrical and Gynecological Practice”, Historical Collections & Archives.

עוד על העמותה הישראלית “נשים לגופן”:
ויקיפדיה
אתר
דף פייסבוק

עוד על “Our Bodies, Ourselves”, הארגון והספר האמריקאי:
ויקיפדיה
אתר
דף פייסבוק

 

הנושא “נשים וגופן” עלה כמושא לדיון פמיניסטי בכנס שחרור האישה בבוסטון ב-1969, שבמהלכו חלקו נשים מניסיונן האישי באינטראקציות עם רופאים. שנה לאחר מכן יצא לאור הספר החלוצי “נשים לגופן”, שבחן את הרפואה בהקשר חברתי ומגדרי. הספר, שהיה לרב-מכר עולמי, עבר מאז עדכונים והרחבה בנושאים כמו היריון וגיל הבלות. הארגון “נשים לגופן” עוסק בחינוך, בייעוץ ובקידום הנושא, וגם בישראל פועלת מאז 2005 תנועה באותו השם לשינוי תפיסות הבריאות של נערות ונשים בישראל.

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קבוצת הנשים שחיברה את הגרסה הראשונה של הספר.
רגיל

“אוטובוס האמהות”

“אוטובוס האמהות”, 1988

היום, לפני 28 שנים, השתלטו 3 מחבלים פלסטינים על אוטובוס שהסיע עובדים (רובם נשים) לקריה למחקר גרעיני בדימונה ואיימו להוציא להורג בן ערובה כל חצי שעה אם לא ישוחררו מחבלים הכלואים בישראל. 3 נרצחו ו-8 נפצעו לפני שהצליחו כוחות הימ”מ להשתלט על האוטובוס. רחל מצא, אחת הנוסעות, תיווכה בין המחבלים וכוחות הביטחון בשל שליטתה בערבית. 13 שנים קודם לכן, ב-6.3.1975, תפסו מחבלים את אורחי המלון “סבוי” בת”א כבני ערובה, וגם אז שימשה אחת מבנות הערובה, כוכבה לוי, כמתווכת.

עוד על אוטובוס האמהות

עוד על הפיגוע במלון “סבוי”

פייסבוק

רגיל

קירי טה קאנאווה

קירי טה קאנאווה, נולדה ב-1944

היום, לפני 72 שנים, נולדה דיים קירי טה קאנאווה, זמרת אופרה ניו-זילנדית. כנערה סחפה את מועדוני ניו זילנד והפכה לכוכבת פופ ובדרנית פופולרית, וב-1966 התקבלה ללא אודיציה למרכז האופרה בלונדון. במהרה זכתה להצלחה אדירה והופיעה בשפות רבות במיטב בתי האופרה ואולמות הקונצרטים בעולם. ב-1981, למשל, הופיעה בחתונתם של צ’ארלס ודיאנה, שבה צפו 600 מיליון איש. בין שלל אותות הכבוד שבהם עוטרה, זכתה ב-1982 לתואר דיים של מסדר האימפריה הבריטית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

דורה מרסדן

דורה מרסדן, 1960-1882

היום, לפני 134 שנים, נולדה דורה מרסדן, פילוסופית של השפה, עורכת מגזינים ספרותיים וסופרג’יסטית אנרכו-פמיניסטית אנגלייה. היא הייתה מעורבת בראשיתה של התנועה הסופרג’יסטית במנצ’סטר, והשתייכה לפלג המיליטנטי שבה. ב-1911 החלה להוציא לאור סדרה של מגזינים שבהם נתנה פתחון פה לעמדות רדיקליות-אנרכיסטיות בנוגע לאהבה, למערכות יחסים ולדת. מרסדן גם קידמה כמה מהסופרים, ההוגים והמשוררים החשובים ביותר שכתבו ופעלו אז מחוץ לקונצנזוס.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אחד מהמאסרים

רגיל

אירנה רטושינסקיה

אירנה רטושינסקיה, נולדה ב-1954

היום, לפני 62 שנים, נולדה אירנה רטושינסקיה, משוררת וסופרת רוסייה-אוקראינית, דיסידנטית בולטת כנגד המשטר הסובייטי. ב-1982 נעצרה באשמת המרדה אנטי-סובייטית ונשפטה לשבע שנים במחנה עבודה ולחמש שנים נוספות של גלות. במהלך מאסרה כתבה רטושינסקיה כ-250 שירים, שעסקו בזכויות אדם, בחירות, בחופש וביופיים של החיים. את שיריה מהכלא חרטה על סבונים, שיננה ורק אז נתנה להם להישטף. ב-1987 קיבלה מקלט מדיני בארה”ב, עד שב-1998 שבה סוף סוף אל מולדתה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ההסתדרות הציונית “הדסה”

ההסתדרות הציונית “הדסה”, נוסדה ב-1912

היום, לפני 104 שנים, ייסדה קבוצת נשים ובראשן הנרייטה סאלד את ההסתדרות הציונית “הדסה”, במטרה להפנות את מאמציהן של נשים לציונות מעשית בתחום הרפואה בארץ ישראל. התנועה, שנקראה על שם אסתר המלכה, הקימה בתי חולים (הגדול שבהם בהר הצופים בירושלים), את תחנות “טיפת חלב” הראשונות, גני משחקים בשכונות יהודיות וערביות, קופת חולים (מאוחדת), כפר נוער לקליטת ילדים ניצולי שואה ומעולי תימן ועוד, וכן מימנה באופן כמעט בלעדי את עליית הנוער.

עוד על “הדסה”

עוד על הנרייטה סאלד (במרכז התמונה הגדולה)

פייסבוק

רגיל

מלון מרתה וושינגטון

מלון מרתה וושינגטון, נפתח ב-1903

היום, לפני 113 שנים, נחנך מלון הנשים במנהטן בניו יורק, שמאוחר יותר שונה שמו למלון ע”ש מרתה וושינגטון. היה זה המלון הראשון שיועד בלעדית לנשים, שהיו אורחות מזדמנות או דיירות קבע. מיד עם פתיחתו נרשמה בו תפוסה מלאה, בנוסף לרשימת המתנה ארוכה, ונשים מפורסמות רבות התגוררו בו במרוצת השנים. החל מ-1907 שימש המלון כמטה הראשי של המועצה הסופרג’יסטית הבין-עירונית. כיום נכלל המלון ברשימת אתרי המורשת של העיר ניו יורק.

ויקיפדיה

עוד על מרתה וושינגטון, הגברת הראשונה ה-1 של ארה”ב

פייסבוק

רגיל

חטיפת הנשים הסביניות

חטיפת הנשים הסביניות, 750 לפני הספירה

על פי האגדה, היום, לפני 2,766 שנים, נוסד הדור הראשון של הרומאים כשרומלוס, מייסד רומא, וקבוצת הגברים שעמו חטפו נשים סביניות. ערי איטליה האחרות סירבו להשיא לרומאים את בנותיהם, והללו ערכו פסטיבל לכבוד האל נפטון כדי לחטוף במהלכו את הנשים. בתגובה הכריז טיטוס טאטיוס, מלך הסבינים, מלחמה כנגד רומא. אולם הנשים עצמן פישרו בין הצדדים וכוננו ביניהם הסכם שלפיו הסבינים יעברו לרומא, יקבלו אזרחות רומית ויחלקו ביניהם את המלוכה.

ויקיפדיה

פייסבוק