פסח: מעבדות לחירות?

מעבדות לחירות?

לאחר מאות שנים של מאבקים עקובים מדם לביטול הסחר בבני אדם, ובעקבות הכרזת זכויות האדם של האו”ם משנת 1948, נכון להיום העבדות הוצאה מחוץ לחוק בכל מדינות העולם, אך בפועל היא מוסיפה להתקיים כתעשייה המגלגלת מיליארדים רבים בשנה: מעריכים כי כ-30 מיליון בני אדם חיים כיום בתנאי עבדות. 80% מהם הן ילדות נערות ונשים, הנמכרות למערב, לרוב במרמה ובאלימות, למטרות ניצול מיני. בראשית שנות ה-2000 היה היקף הסחר בנשים בישראל מהגבוהים בעולם.

והגדת לבתך ביום ההוא:
גם בחג החירות הזה, כמו בכל דור ודור, חייבת כל אישה לראות את עצמה כאילו היא עצמה יוצאת מ”מצרים”, כי כל עוד לא יצאו כל אמהותינו ואחיותינו מ”מצרים”, הרי אנו ובנותינו ובנות בנותינו משועבדות עודנו ל”פרעה במצרים”.

1. העבדות התקיימה בכל מקום, בכל תרבות ובכל דת, ככל הנראה מאז המהפכה החקלאית, לפני כ-11,000 שנים, ועד ימינו. עם ראשית ההיסטוריה הכתובה, ב-4,000 השנים האחרונות לערך, היא הייתה מוכרת וממוסדת כמעט בכל החברות.
חברות רבות בעת העתיקה, כמו רומא ויוון וגם כנען וחצי האי ערב, התבססו על עבדים לביצוע חלק ניכר מהעבודות החקלאיות והגופניות.
נכון להיום, העבדות הוצאה מחוץ לחוק בכל המדינות בעולם. המדינה האחרונה להוציאה מחוץ לחוק היא מאוריטניה, ב-1981 (אך רק ב-2007 נחקקו בה חוקים שגם אוכפים זאת).

2. מיהו עבד? אדם המסווג כרכוש, שיש לו בעלים, שנקנה ונמכר, שאינו בן חורין לקבוע מה יעשה ושאינו יכול להשתחרר. לעבד אין בעלות על גופו ועל תוצרי מלאכתו. ניתן לענותו, להכותו ואף להורגו על פי גחמות האדון. את צורכי הקיום המינימליים שלו אין הוא משיג בתשלום על עבודתו, אלא כלחם חסד מבעליו.
לאורך ההיסטוריה, העבדים היו בדרך כלל ממוצא גזעי, אתני או דתי שונה מזה של משעבדיהם, ונתפסו כראויים לעבדות “מטבעם” ואף כמי שזוכים לחסד מעצם ההזדמנות להיות עבדים בחברה “ראויה יותר”.
שעבודם החל באחת מארבע דרכים: א. חטיפה או נפילה בשבי במלחמה; ב. לידה להורים עבדים; ג. מכירה על ידי המשפחה; ד. הרשעה בפשע או חוסר יכולת לפרוע חוב.

3. גם אמות ושפחות היו כמובן משחר ההיסטוריה. הן שועבדו באותן דרכים ובאותו היקף בדיוק, ובנוסף לעתים קרובות הן נלקחו כשלל מלחמה וגם שימשו כפילגשים. כלומר, נשים משועבדות לעתים קרובות אולצו לעסוק בזנות לטובת אדוניהן. רבים מהעבדים האפריקאים באמריקה, למשל, היו למעשה צאצאי האדונים שאנסו את שפחותיהן.

4. מהמאה ה-16 עד המאה ה-19 נעשתה אפריקה ליצואנית העבדים העיקרית. דרישתו הגבוהה של “העולם החדש” לעבדים הביאה לעלייה משמעותית בסחר ולפגיעה הרסנית במרקם החברתי באפריקה. העבדים היו נחטפים בהמוניהם בידי סוחרים מקומיים או בני שבטים יריבים או נמכרים על ידי בני משפחתם, מגיעים לסוחרי עבדים מאירופה, בעיקר אנגליה ופורטוגל, ומובלים לאמריקה בספינות בתנאים בלתי אנושיים (כ-15% מהם נספו במהלך המסע).
חוקרים רבים סבורים שלעבדות הייתה חשיבות רבה בהנעת הכלכלה האירופית של העולם החדש, וביטולה ההדרגתי הגיע בראשית המאה ה-19 בעקבות המהפכה התעשייתית. עבדות בארצות הברית נאסרה בחוקה בשנת 1865, בעקבות מלחמת האזרחים האמריקאית. העבדים-לשעבר הפכו לאזרחי המדינה, אם כי קופחו באופן חוקי ולא חוקי לעומת הלבנים. רק כמאה שנים אחר כך זכו צאצאי העבדים לשוויון זכויות מלא בעקבות מאבקה של התנועה לזכויות האזרח, והחלו להשתלב בהדרגה בחברה האמריקאית.

5. לפי מדד העבדות הגלובלי 2014, המדד המקיף ביותר הקיים כיום, ההערכות הן כי 35.8 מיליון בני אדם חיים היום כעבדים: כ-80% מהם נשים; כ-50% מהם קטינים.
יודגש כי מדובר אך ורק על סחר והעסקה בכפייה, בדיוק באותם התנאים של העת העתיקה שהוגדרו לעיל (לא נכללים כאן מקרים שבהם ישנה הסכמה, מכל סיבה שהיא, לתנאי ההעסקה).
תעשיית הסחר הזו מגלגלת כ-35 מיליארד דולר בשנה (לא כולל ה”תוצר” של עבודתן של הקורבנות לאחר מכירתן בארץ היעד).
מוצאן של רוב הנשים קורבנות הסחר במדינות הבאות: מאוריטניה, תאילנד, סין, ניגריה, הודו, אלבניה, בולגריה, האיטי, מולדובה ואוקראינה. רובן מגיעות אל מדינות היעד הבאות: דרום קוריאה, יפן, בלגיה, גרמניה, איטליה, טורקיה וארה”ב.

6. המטרה העיקרית של סחר בבני אדם כיום היא ניצול מיני, כך מראה דו”ח מ-2006 המנתח את פרופיל קורבנות הסחר בימינו. בין 600,000 ל-800,000 נשים נערות וילדות נסחרות מעבר לגבולות בין מדינות מדי שנה. כשמכלילים גם סחר פנימי, בתוך גבולות מדיניים, מדובר ב-2.4 מיליון בכל רגע נתון, 80% מהן למטרות עבדות מינית.
הקורבנות משועבדות בדרך כלל במרמה (כגון הצעת עבודה שקרית, הצעת הגירה שקרית או הצעת נישואין שקרית), מכירה ע”י בני משפחה, גיוס ע”י קורבנות קודמות או חטיפה ממש. כל זה נעשה תוך כדי כפייה, הונאה, רמייה, הפחדה, בידוד, איום, אלימות פיזית, אונס ואף צריכה בכפייה של סמים.
קורבנות הסחר מוברחות לארץ היעד, הנמצאת לרוב באזורים עשירים יותר בעולם, כמו ארה”ב, מערב אירופה והמזרח התיכון. הן מוחזקות שם בתנאים קשים, שכוללים כליאה, איומים והחרמת דרכונים על ידי המעסיקים. המבריחים משכנעים את הקורבנות כי הן חייבות תשלום בגין הברחתן לארץ היעד, ותשלום זה נגבה באמצעות עבודה. גובה החוב וכמות העבודה הנדרשת כדי לשלם אותו נקבעים על ידי המעסיקים, לרוב בצורה שרירותית ומעורפלת בכוונה. בגלל הפער התרבותי, הנגישות שיש לקורבנות למידע ולסיוע היא בדרך כלל נמוכה מאוד, דבר המקל על המנצלים אותן.
(חשוב לציין כי יש רבים המתנגדים להבחנה שאנו עושות כאן בין סחר בנשים למטרות זנות לבין זנות כשלעצמה. הבחנה זו מבוססת על תפיסה שלפיה יש “זנות בכפייה” ולעומתה “זנות מרצון”, בעוד שלמעשה גם נשים מקומיות הנמצאות בזנות הן קורבנות סחר ויש לטפל בשורש הבעיה – הוא הביקוש לזנות.)

7. ומה קורה בישראל? בשנות ה-90 יובאו לישראל נשים רבות מחבר המדינות על מנת להעבידן בזנות. הן הוצאו ממדינותיהן בהונאה ובאלימות, הוברחו דרך מצרים לישראל, נמכרו לסרסורים והוחזקו בתנאים קשים אשר כללו כליאה, מכירה פומבית, אונס, אלימות ושעבוד כלכלי.
נכון לשנת 2009, אישה נסחרה בישראל תמורת סכום של בין 4,000 ל-10,000 דולר. ענף הזנות מגלגל סכומי עתק, שמהם מקבלות הנשים עצמן שכר זעום. אחוז לא מבוטל מהן אינן מקבלות שכר כלל או שהן נקנסות בסכום מופרז של אלפי שקלים על “עבירות” קטנטנות ושרירותיות.
שורה של צעדים שנקטו רשויות החוק בישראל הביאה לצמצום ניכר של תופעת הסחר בנשים במדינה. בשנת 2000 תוקן חוק העונשין בישראל על מנת שיכלול במפורש איסור על סחר בבני אדם וישית על הסוחרים עונשים כבדים. בשנת 2006, לאחר שדו”ח של מחלקת הסמים והפשיעה של האו”ם הגדיר את ישראל כאחד היעדים המרכזיים שאליהם מובלות קורבנות הסחר, נערכו תיקונים נוספים לחוק, הוחמרו העונשים, ושונתה המדיניות של משרד הפנים בנוגע לקורבנות: לאחר שנים שבהן לא ניתן להן כל סעד, אלא הן אף היו נעצרות כשוהות בלתי חוקיות, שונתה המדיניות על מנת שיתאפשר טיפול זריז במקרים אלו ותינתן אשרת שהייה ועבודה לקורבנות. כמו כן הוקם עבורן מקלט ייעודי.
בשלוש השנים האחרונות מוכרים לרשויות מקרים מעטים בלבד של נשים זרות קורבנות סחר לזנות.

8. מאות ואלפי שנים של מאבק לשחרור בני ובנות אדם הביאו לכך שהעבדות אינה חוקית היום באף מדינה בעולם, ומדינות רבות (ובראשן הולנד, שבדיה, ארה”ב, אוסטרליה, שווייץ, נורבגיה ובריטניה) נוקטות צעדים אקטיביים משמעותיים לביטול התופעה לחלוטין.
אך בשנים האחרונות ישנה נסיגה לאחור: האסלאם הקיצוני מתחיל לחזור לתמוך בעבדות, בעיקר עבדות מין של נשים. בערב הסעודית פסקה המועצה העליונה של העולמא כי עבדות היא חלק מן הג’יהאד וכי לומר אחרת זוהי כפירה, וב-2014 דווח כי שתי הקבוצות האסלאמיות הקיצוניות, בוקו חראם ודאע”ש, חטפו מספר רב של נערות ונשים יזידיות, המוחזקות במחסנים, נמכרות ונסחרות.

כל אחיותינו, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנוֹת חוֹרִין!

פייסבוק

* התמונה הגדולה לקוחה מתוך מיצב של וננה בוריאן וסשה קורבטוב, המורכב מכרטיסי ביקור של נשים בזנות, יום האישה הבינלאומי, 8 במרץ 2016. צילם: אורן זיו מ”טיים אאוט”