יום האישה הבינלאומי: רכוש משלך

יום האישה הבינלאומי: רכוש משלך

זכותן השווה של נשים לרכוש, לעבודה ולשכר לא הייתה קיימת לאורך רוב ההיסטוריה. חוקי ירושה ונישואין וסנקציות חברתיות, בכל מקום בעולם, כמעט תמיד הכפיפו את רכושה ועבודתה של האישה לאביה ו/או לבעלה. הזכויות האלה הושגו במאמצים רבים רק בעת האחרונה, ואף בעשורים האחרונים. אולם גם ב-2014, בכל היבט כלכלי גלובלי שמדד הבנק העולמי, נשים עדיין מודרות כלכלית יחסית לגברים: אפליה משפטית, שיעור השתתפות בשוק העבודה, עבודה ללא שכר ופערי שכר על עבודה שווה.

————————–———-

תמונת מצב 2015:

כיום, אין אף מדינה בעולם כולו שבה נשים מרוויחות כמו גברים על ביצוע אותה העבודה.
דו”ח מ-2014 על הפער המגדרי הגלובלי מראה שיפור מזערי בכל הנוגע לשוויון מגדרי בעולם העבודה. שכרן החציוני של הנשים בהשוואה לזה של הגברים עלה במהירות בשנות השמונים (מ-60.2% ל-71.6%), אך מאז הקצב הואט ובשנות התשעים הוא עלה רק ל-73.7% ובעשור הראשון של שנות האלפיים ל-77% בלבד.
נכון ל-2014, נורבגיה וסינגפור מובילות בכל הנוגע לצמצום פערי שכר: שכרן של הנשים שם עומד על 80% מזה של הגברים.
נתוני הדו”ח לגבי ישראל (המדורגת במקום 65 מתוך 142) ידגימו את הפער: ההשתתפות של נשים בכוח העבודה היא בשיעור של 88% יחסית לזו של הגברים, אך זה עדיין לא מסביר את פערי השכר – שכרן של נשים בישראל עומד על 57% מזה של הגברים.

אז מה כן מסביר את הפער?
בכל מדד גלובלי של הבנק העולמי מ-2014, נשים מודרות כלכלית יחסית לגברים. ההשתתפות של נשים (בגילאים 15-64) בשוק העבודה ברחבי העולם דווקא ירדה בשני העשורים האחרונים, מ-57% ל-55%. מעבר לכך שנשים ונערות עושות את רוב העבודה הלא-משולמת בבית, ניתוח של 83 מדינות מראה ששכרן של נשים על העבודה המשולמת, בשקלול שעות עבודה, דרג ותחום עיסוק, נמוך ב-10% עד 30% מזה של גברים. נשים צפויות יותר לעבוד במשרות זמניות או חלקיות, להיות מקודמות פחות ולהתרכז בעיסוקים ובמגזרים פחות רווחיים, שהחסמים לכניסה אליהם נמוכים יותר ושיש בהם פחות הזדמנויות לקידום. כך, שיעור התפקידים הבכירים המאוישים על ידי נשים ברחבי העולם הגיע השנה ל-24% בלבד.
מתוך 143 מדינות שנבדקו, ב-128 יש עדיין הבחנות חוקיות-משפטיות בין המגדרים בנוגע לעבודה. חסמים אלה כוללים הגבלות על גישתן של נשים למוסדות (כמו קבלת ת”ז או רישום עסקאות), בעלות או שימוש ברכוש, קבלת אשראי או קבלה לעבודה. ב-15 מדינות בעולם עדיין נדרשת כיום הסכמתם של הבעלים לכך שנשותיהם תעבודנה. כמו כן נמצא שבממוצע גלובלי, 4 מתוך 10 אנשים בעולם כיום מאמינים שכאשר יש מחסור בעבודות, לגברים יש יותר זכות לעבוד מאשר לנשים.

————————–———-

ציוני דרך בהיא-סטוריה של הכלכלה:

נשים מודרניות רבות לא מטילות ספק בזכותן לפתוח חשבון בנק, להיות בעלות רכוש או אפילו לקנות בירה בפאב. אך זכויות אלה הושגו במאמץ רב: לאורך רוב ההיסטוריה, רכושן של נשים כמעט תמיד היה כפוף לשליטתם של אבותיהן או, אם נישאו, של בעליהן. מהיבטים מסוימים, עד לפני כ-40 שנה בסה”כ, אפילו נשים מהמעמד הבינוני לא הורשו להתעסק בכסף.

ימי התנ”ך (1800 לפנה”ס ואילך): תחת ההלכה היהודית, לנשים יש זכות לבעלות על רכוש בתנאים מוגבלים. למשל, נשים לא יכולות לרשת ישירות מבעליהן – אלא אם זו מתנה או שאין להן ילדים – ובנות יכולות לרשת רק אם אין להן אחים.

הודו העתיקה (1500 לפנה”ס ואילך): לנשים יש זכות כלשהי לרכוש לפני הנישואין, שכולל מתנות מהמשפחה, מחברים או מזרים כמו גם שכר על עבודה. אולם הגירושין אסורים וחוקי הירושה מעדיפים בני משפחה גברים.

יוון העתיקה (כ-1100 לפנה”ס ואילך): זכויות פיננסיות של נשים מוגבלות יחסית לחברות קדומות יותר. נשים לא רשאיות לרשת רכוש או לתבוע בגינו בבימ”ש ללא גבר משמורן. עם זאת, נשים רשאיות לסחור ולהשתתף בתעשייה.

המזרח התיכון (המאה ה-7 ואילך): האיסלאם מאפשר לנשים את הזכות החלקית לרשת נכסים, להיות בעלות רכוש וליזום גירושין. כמו בהלכה היהודית, הבן הבכור מקבל חלק כפול מהירושה.

אירופה (המאה ה-12 ואילך): מסורות אנגלו-סקסיות ונורדיות מובילות ליצירה של “חסות”, כלומר האמונה שנשים וגברים נשואים הם ישות כלכלית אחת. כך, נשים נשואות לא יכולות להיות בעלות רכוש, לנהל עסקים או מסחר או לתבוע בבימ”ש. זכויות פיננסיות אלה מגיעות, עם זאת, לאלמנות ולרווקות. לאורך זמן, ה”חסות” הופכת להשקפה שנשים הן רכוש של בעליהן. החוק מדגיש את כפיפותה של האישה לבעלה “אדונה” – עם הנישואין, הבעל והאישה הופכים לאדם אחד תחת החוק, כשהרכוש של האישה מוכפף אוטומטית לבעלה, וישותה המשפטית חדלה להתקיים. למשל, אישה נשואה לא יכולה לכתוב צוואה או למכור רכוש כלשהו ללא הסכמת בעלה. ישנן מגבלות על מה שנשים יכולות לרשת – גברים מקבלים לרוב נדל”ן (קרקע) בעוד נשים מוגבלות לרוב לרכוש אישי, כולל בגדים, תכשיטים, רהיטים, מזון ושאר סחורות. בהיעדר צוואה, החוק האנגלי נותן אוטומטית לבן הבכור את הזכות לנדל”ן, והבת יכולה לרשת נדל”ן רק בהיעדר יורש גבר (חוק זה נותר בספר החוקים של בריטניה עד 1925!!!). למעשה, מרגע שנישאה, הדרך היחידה שבה אישה יכולה לתבוע בעלות על רכוש היא במקרה שהתאלמנה. פירוק נישואין, בין שהיוזמה היא של הגבר או של האישה, לרוב מותיר את האישה הגרושה ענייה, מאחר שהחוק לא מעניק לה כל זכויות על הרכוש המשותף.

רוסיה, 1753: נשים רוסיות מקבלות את הזכות ל”כלכלה נפרדת”, הזכות להרוויח שכר ולהשתמש בו כרצונן, ללא תלות בבעליהן.

אמריקה, 1771: ניו יורק היא המדינה הראשונה שמבקשת את הסכמת האישה כאשר הבעל מנסה למכור רכוש שהיא הביאה אל הנישואין.

צרפת, 1791: צרפת שלאחר המהפכה היא הראשונה להעניק לנשים זכויות ירושה שוות (אם כי הן תבוטלנה מאוחר יותר, כשהמלוכה תושב). המדינה הבאה לעשות זאת היא איסלנד, ב-1850.

ארה”ב, 1839: מיסיסיפי היא המדינה הראשונה בארה”ב המאפשרת לנשים להיות בעלות רכוש בשמן.

ארה”ב, 1844: נשים נשואות במיין הן הראשונות בארה”ב להשיג את הזכות ל”כלכלה נפרדת”.

צרפת, 1881: צרפת נותנת לנשים את הזכות להיות בעלות חשבון בנק; חמש שנים מאוחר יותר, הזכות מורחבת גם לנשים נשואות, שרשאיות מעתה לפתוח חשבונות ללא אישור בעליהן. ארה”ב עושה זאת רק בשנות השישים, ובריטניה מתמהמהת עד 1975.

בריטניה, 1882: “חוק הרכוש של האישה הנשואה” עובר בפרלמנט הבריטי ומשנה משמעותית את החוק האנגלי בכל הנוגע לזכויות רכוש של נשים, ובין היתר מתיר גם לנשים נשואות להיות בעלות רכוש בפני עצמן.

ארה”ב, 1963: ארה”ב מעבירה את החקיקה הראשונה הדורשת שכר שווה על עבודה שווה, אבל רק ב-1972 מורחב החוק למגוון מקצועות, כמו נשות מכירות, מנהלות ונשות מנהלה.

ארה”ב, 1974: עובר החוק להזדמנות שווה לאשראי. עד אז, בנקים ביקשו מנשים רווקות, אלמנות או גרושות להביא עמן גבר כדי לחתום על אישור הלוואה, ללא תלות בהכנסתן.

אירלנד, 1976: נשים סוף סוף זכאיות להיות בעלות בתים.

בריטניה, 1982: נשים רשאיות להוציא את כספן בפאבים מבלי שיסרבו לתת להן שירות.

————————–———-

עוד על יום האישה הבינלאומי

פייסבוק