ח’לוד אל-פקיה

ח’לוד אל-פקיה, נולדה ב-1977

מונתה לשופטת בבית דין שרעי ב-2009

“הבחנתי בהיעדרן של נשים מכס המשפט בבית הדין השרעי. זה דרבן אותי לחפש את הסיבות לכך. חיפשתי סיבות משפטיות ודתיות שמונעות מנשים לכהן בתפקיד. לא מצאתי [כאלה]. על פי החוק, כל מבוגר כשיר ובעל תואר ראשון במשפטים או במשפט השריעה יכול להחזיק בתפקיד, ללא כל אזכור מגדרי. יותר מזה, לא קיימת גם שום מגבלה דתית על פי ארבעת עיקרי המשפט האיסלאמי. הצגתי את המחקר שלי לאב בית הדין דאז תייסיר אל-תמימי, ואמרתי לו שאני רוצה לכהן כשופטת בבית הדין השרעי. הוא היה המום, זה לא משהו שקורה כל יום.”
“גם אזרחים הביעו התנגדות, אמרו שיתקשו לקבל פסיקה של שופטת. […] לדעתי, המחסום היחיד שמונע מנשים להחזיק בעמדה שכזו הוא תרבותי וחברתי, ומקורו במנהגים ובמסורת. […] לתפקיד הזה יש דימוי מסוים של גברים מזוקנים בטורבן או בתרבוש. אזרחים רבים הביעו מורת רוח מהנוכחות הנשית, כי האמינו שלתפקיד יש היבט דתי, ולכן צריכים למלא אותו אנשי דת. היום ההפתעה ומורת הרוח פחתו, אבל הפכו גם לעניין שבשגרה. יש כאלה שחורקים שיניים ומשלימים עם זה.”
(מתוך ריאיון עם פקיה באתר החדשות מהמזרח התיכון, “אל מוניטור”)

היום, לפני 9 שנים, מונתה ח’לוד אל-פקיה לשופטת בבית דין שרעי ברמאללה, הראשונה בעולם הערבי במעמד זה. פקיה, בוגרת תואר ראשון ושני במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, החלה את מסלולה המקצועי במרכז הנשים לייעוץ וסיוע משפטי, ובמשך כמה שנים התמקדה בהגנה על נשים נפגעות אלימות, הן בבתי משפט אזרחיים והן בבית הדין השרעי. לאחר שעברה את בחינות המשפט האסלאמי שעורכת הרשות הפלסטינית, גברה על עשרות מועמדים גברים לתפקיד השיפוט ומונתה לשופטת שרעית, ובכך פרצה דרך לאחד המעוזים האחרונים בעולם הערבי שהיו שמורים לגברים בלבד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: השופטת ח’לוד אל-פקיה (מימין) מדברת בפאנל של ביה”ס לתיאולוגיה של הרווארד (צילום מתוך כתב העת “הרווארד גאזט”)