וולאדה בנת אל-מסתכפי

וולאדה בנת אל-מסתכפי, 1091-1001

“ראויה אני, השבח לאל, למעמד כה רם,
אל מחוז חפצי אני צועדת בגאווה.
אני מתירה למאהבי לגעת בפניי,
מעניקה נשיקתי כנטות לבי.”

היום, לפני 926 שנים, נפטרה וואלדה בנת אל-מסתכפי, נסיכה ומשוררת אנדלוסית. מסופר כי רקמה מילים אלה על בגדיה, כתזכורת לכל הגברים שביכולתה לבחור את מי לאהוב. היא זכתה לביקורת רבה על שירתה ועל התנהגותה, למשל יציאתה לציבור ללא חיג’אב, אך גם להגנה ולהערכה מצד משוררים-עמיתים חשובים. בהון שירשה מאביה הח’ליף, בהיעדר יורש זכר, הקימה בקורדובה היכל ספרות, שבו הציעה הדרכה בשירה ובאמנויות לנשים מכל המעמדות, מאצילות ועד לשפחות שקנתה ושחררה.

ויקיפדיה

פייסבוק

תרגמה לעברית: מתת גולדברג אלון

בתמונה הגדולה: עטיפת אלבום שירים של וולאדה ושל אהובה אבן-זיידון, שהולחנו ע”י אדוארדו פניאגואה (מוזיקאי ספרדי) ובוצעו ע”י אנסמבל אבן-באיה (הרכב אנדלוסי ספרדי-מרוקאי)

בתמונה הקטנה: פורטרט של וולאדה, שצייר חוזה לואיס מוניוז