עמוד 1
רגיל

יום הולדת להיא-סטוריה: מרי ריטר בירד

לרגל יום הולדת 4 להיא-סטוריה, מוקירות את ההיסטוריונית הראשונה שכתבה מנקודת מבט היא-סטורית:

מרי ריטר בירד, 1958-1876

"אי-אפשר להבין את הדרך שבה נבנתה החברה שלנו מבלי להכיר בחלקן של נשים בביסוס חופש הביטוי, חופש ההתאגדות, חופש הפולחן וכל זכויות הפרט, כל ההומניזם, כל ענפי הידע וכל דבר אחר בעל ערך" – מרי ריטר בירד (נולדה היום, לפני 141 שנים), היסטוריונית, ארכיברית ופעילת זכויות נשים וזכויות עובדים אמריקאית. היא הייתה פעילה ב"ליגת איגוד העובדות", במפלגה הסופרג'יסטית של ניו יורק, באיחוד הקונגרסאי לסופרג'יזם ובארגוני נשים חשובים נוספים, וכתבה ספרים משפיעים על תפקידן ומקומן של נשים בהיסטוריה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

תשעה באב: נשות ימי בית שני

"אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה. רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת, הָיְתָה לָמַס. בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ, אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ. כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים." (איכה א, א-ב)

 

תקופת בית שני בתולדות עם ישראל החלה עם ראשית שיבת ציון בשנת 538 לפנה"ס והסתיימה בשנת 136, עם תום מרד בר כוכבא, אשר הסתיים בתבוסה ובהרס נרחב ליישוב היהודי בארץ ישראל.
במהלך תקופה זו הייתה התפתחות תאולוגית ורוחנית רבה, שכללה יצירה תרבותית ודתית ענפה וכן את עלייתם ונפילתם של זרמים דתיים, כהנים ומנהיגים. בתקופה זו נחתם התנ"ך, נכתבו הספרים החיצוניים והמגילות הגנוזות, החלה יצירתם של קובצי הדינים וההלכות הכלולים בתורה שבעל פה, אשר הפכו לימים למשנה ולתלמוד, החלו להתגבש סדרי התפילה, והזהות היהודית פשטה צורה והחלה ללבוש צורה חדשה.
פרט לתקופה קצרה, היא תקופת החשמונאים, שבה היה עם ישראל עצמאי בארצו, רובה של התקופה היה העם משועבד לאימפריות האזוריות – האימפריה הפרסית, מצרים התלמיית, הממלכה הסלאוקית והאימפריה הרומית. דבקות העם באמונתו המונותאיסטית אל מול תרבויות פגאניות שליטות, ורצונם של רבים בעצמאות מדינית, יצרו חיכוך מתמיד עם האימפריות השליטות ועם שאר תושבי הארץ.

 

תפקידן ומקומן של הנשים בכל התהליכים המעצבים האלה – נפקדים כמעט לחלוטין.

 

תשעה באב הוא יום תענית שנקבע במשנה (ונזכר בנביאים) לציון חורבן בתי המקדש – חורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה"ס בידי צבאו של נבוכדנצר השני מלך בבל, וחורבן בית שני בשנת 70 לספירה בידי הצבא הרומי ובראשו המצביא טיטוס. התענית מהווה את שיא האבלות של ימי בין המצרים והיא החמורה מבין ארבע התעניות על חורבן בית המקדש.
בהתאם למסורת כי בית המקדש השני נחרב בשל שנאת חינם, בנוסף לציון האבל על החורבן באופן המסורתי על ידי קריאת מגילת איכה, נהוג לערוך ביום זה ברחבי הארץ גם פעילות שמטרתה בחינת המחלוקות והפערים בין חלקי העם היהודי היום.

 

במסגרת זו, רצינו לבחון גם את הפער המגדרי ולהציץ אל חייהן של הנשים היהודיות בעת ההיא, דרך סיפורן של שלוש נשים שהצליחו לצלוח את ההדרה ולהישמר בנרטיב ההיסטורי.

 

רחל בת כלבא שבוע, אשת התנא רבי עקיבא

רחל היא שהניעה את רבי עקיבא ללמוד ובזכותה הפך לתלמיד חכם, תוך ויתור מצִדה על ירושת אביה, על יוקרה וסטטוס וכן על חיי נישואין נורמטיביים. חז"ל מזכירים את דמותה כמודל חיובי לאשת חיל, רעיה המקריבה את עצמה על מנת לקדם את בעלה מתוך אהבת אמת. הראייה הפמיניסטית, לעומת זאת, נוטה להתייחס לסיפור כאל דוגמה ליחסי ניצול ומרות ולקיפוח נשים.

ברוריה, אשת התנא רבי מאיר

תלמידת חכם, מהיחידות בתלמוד, שנודעה באישיותה החזקה ובתבונתה הרבה. גם לאחר שאביה הוצא להורג  כאחד מעשרת הרוגי מלכות, כיוון שלמד תורה, היא המשיכה לעסוק בדברי תורה וזכתה להערכה רבה על היקף ידיעותיה בענייני הלכה ואגדה. מסופר עליה שלמדה מהחכמים שלוש מאות הלכות ביום אחד, ושלימדה את בעלה רבי מאיר להתפלל לחזרתם בתשובה של הרשעים ולא לכיליונם.

בבתא בת שמעון ומרים

בעלת קרקעות ומטעי תמרים אמידה מעין גדי, שמתה במהלך מרד בר כוכבא במערת המפלט בנחל חבר, מערת האיגרות. כמה עשרות מסמכים פרטיים בארמית, בנבטית וביוונית שהותירה אחריה במערה מהווים מקור ראשון במעלה להבנת החיים היומיומיים בפרובינקיות הרומיות דאז. דמותה מתגלה כדוגמה לעצמאות נשית בעולם היהודי העתיק, כמי שהלוותה כספים לבעלה, ומשנפטר ניהלה מאבקים משפטיים מול משפחתו בעניין חזקתה על בנה, הסדרי המזונות שלו וחלקה בירושה.

 

פייסבוק

בתמונה: ברוריה ורבי מאיר, מתוך ציור קיר בבית הכנסת בשדרות וילשר, בית הכנסת הוותיק ביותר בלוס אנג'לס, שצויר ע"י הוגו באלין בשנת 1929

רגיל

לוסילה (לוצ'ה) רייס

לוסילה (לוצ'ה) רייס, 1973-1936

היום, לפני 81 שנים, נולדה לוצ'ה רייס, זמרת פרואנית. שיריה הטרגיים והנוגעים ללב משקפים במידה רבה את מסלול חייה, כמי שגדלה בעוני וברחובות, נישואיה הקצרים הסתיימו בכי רע, סבלה משחפת ומסכרת והתמכרה לאלכוהול. אך בזכות האמנות שלה, במוזיקה ובתיאטרון, היא הפכה לאחת הדמויות האפרו-פרואניות המפורסמות והאהובות ביותר, סמל ללאום הפרואני ולגאווה קריאולית. יום לפני מותה נפרדה מהקהל בהופעה חיה ששודרה גם ברדיו עם שיר בשם "השיר האחרון שלי". יום מותה, 31 באוקטובר, מצוין בפרו מדי שנה כ"יום השירה הקריאולית".

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

עיד אל-פיטר: שבירת הצום

עיד אל-פיטר: שבירת הצום

הנה כמה נשים מוסלמיות בולטות בהיא-סטוריה, שהיוו דוגמה למחילה, לשלום, לקהילתיות ולאחווה ברוח עיד אל-פיטר, החל היום:

 

ראבעה אל-עדוויה رابعة العدوية , 752-802 (עיראק)

מיסטיקנית סופית חשובה ילידת בצרה (עיראק), שנודעה בעבודת האל בכוונה מלאה, באדיקות ובאהבה, שפרצה דרך בכך שגברים הגיעו ללמוד ממנה ושהוקדשו לה פרקים באסופות הקלאסיות.

 

ארווה בינת אסמה أروى بنت أحمد , 1048-1138 (תימן)

מלכת תימן במשך כ-70 שנה, מהשליטות הידועות והמלומדות ביותר בעולם המוסלמי והאישה הראשונה שזכתה לתואר "חג'ה", המסמל באסלאם השיעי את היותה התגלמות חיה של האֵל.

 

המלכה חדיג'ה السلطانة خديجة , ?-1380 (האיים המלדיביים)

סולטאנית האיים המלדיביים במשך כ-30 שנה, מהדמויות ההיסטוריות הפופולריות ביותר וסמל לעוצמה נשית במלדיביים עד היום.

 

סעידה אל חורה  السيدة الحرة , ‎‎1542-1485 (מרוקו)

מלכת תטואן (מרוקו), שלאחר הכיבוש הספרדי הפכה למנהיגה הבלתי מעורערת של הפיראטים במערב הים התיכון. פירוש שמה: "אישה אצילה חופשייה ועצמאית שאינה כורעת בפני אף סמכות".

 

נאנא אסמאו نانا أسماء , 1793-1864 (ניגריה)

משוררת פורה, אשת חינוך ונסיכת ח'ליפות סוקוטו (ניגריה), המהווה עד היום דוגמה ומופת לאישה מוסלמית מלומדת ועצמאית ונחשבת לחלוצת החינוך לנשים והפמיניזם המודרני באפריקה.

 

עיד סעיד (חג שמח) عيد سعيد

כל עאם ואנתו בח'יר (כל שנה ואתם בריאים) كل عام وانتوا بخير

עוד על עיד אל-פיטר عيد الفطر

 

(בתמונה: ציור של ראבעה אל-עדוויה המופיע במילון פרסי)

פייסבוק

רגיל

יום השואה: זיכרונות מהמטבח של נשות טרזין

יום השואה: זיכרונות מהמטבח של נשות טרזין

"השעה עשר מגיעה לפתע

והחלונות סביב הדרגשים מחשיכים.

יש לנשים הרבה על מה לדבר;

הן נזכרות בבתיהן,

ובארוחות שהכינו"

(אווה שולזובה, בת 12, טרזיינשטט).

ב-1969, לאחר 25 שנות מסע חוצה יבשות, הגיעה חבילה אל יעדה – אנני שטרן, ניצולת שואה החיה בניו יורק. בתוכה היו מכתב אישי שכתבה לה אמה, מינה פטשר, שנספתה בטרזיינשטט ב-1944, ומתכונים שאיגדה מנשים במחנה הריכוז. בניסיון מתריס לשמור על צלם אנוש בתוך התופת, הן דבקו במסורת של העברת מתכונים מאם לבת, ותיעדו זיכרון של סעודות עבר משפחתיות מפוארות, מתובלות בשמחת חיים, באירוניה ובהומור.

רגיל

אלכסנדרה קולונטאי

אלכסנדרה קולונטאי, 1952-1872

היום, לפני 145 שנים, נולדה אלכסנדרה קולונטאי, מנהיגה חברתית ופמיניסטית, סופרת ודיפלומטית סובייטית. היא הייתה תועמלנית נלהבת של הבולשביקים, ולאחר מהפכת אוקטובר נבחרה ל"סובייט פטרוגרד", מועצת הפועלים החשובה ביותר ברוסיה, ונתמנתה לקומיסר העם לרווחה סוציאלית. בתפקידה זה הייתה האישה הבכירה ביותר בממשל הסובייטי. ב-1919 ייסדה את המחלקה לקידום נשים במפלגה הקומוניסטית, וביוזמתה הפך "יום האישה" לחג רשמי בברית המועצות. ב-1923 מונתה לשגרירה בנורבגיה (ואחר כך גם במקסיקו, בשוודיה ובאו"ם) ובכך הייתה לאישה הראשונה בתקופה המודרנית שכיהנה כשגרירה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום האישה הבינלאומי: צועדות לקראת שינוי

לכבוד יום האישה הבינלאומי, המצוין מדי שנה ב-8 במרץ, צעדות היא-סטוריות ששינו את העולם!

בימים אלה מארגנות נשות ארה"ב את הצעדות הגדולות ביותר שנראו אי פעם, ואחיות מכל העולם מצטרפות בסולידריות. בשנים האחרונות, נשים בערב הסעודית דרשו חופש תנועה, בהודו דרשו יד קשה נגד אנסים, בפולין דרשו את הזכות להפיל, ובישראל צעדו נשים למען שלום. ימים יגידו איך ועד כמה ישפיעו כל אלה על מהלך ההיא-סטוריה, אך דבר אחד בטוח: העולם היה שונה לגמרי אלמלא צעדו בהמוניהן סבות-סבותינו במהפכה הצרפתית, הסופרג'יסטיות בלונדון ובוושינגטון, נשות פרטוריה במחאה על האפרטהייד, המתנגדות למלחמת וייטנאם, האיסלנדיות למען שכר שווה ועוד ועוד…

 

פריז, 1789

נשות צרפת מוחות בשוק על מחירו ונדירותו של האוכל, וסוחפות אלפים לצעוד לכיוון ארמון ורסאי ולהתעמת עם המלך לואי ה-16. צעדה זו הייתה יריית הפתיחה למהפכה הצרפתית, ששינתה את יחסי הכוחות, מוטטה את החומה הבלתי-עבירה סביב המלך והעבירה את מרכז הכובד מהאצולה אל העם.

לונדון, 1907

"צעדת הבוץ", הצעדה הגדולה הראשונה של הסופרג'יסטיות, כללה אלפי נשים מכל שכבות החברה, והיוותה נקודת מפנה בדעת הקהל על מתן זכות הצבעה לנשים.

וושינגטון, 1913

נשות ארה"ב יוצאות לצעדה הגדולה הראשונה למען זכות הצבעה לנשים. גברים בקהל, וחלק מהשוטרים, תוקפים את הצועדות, מה שמוביל לשינויים מרחיקי לכת בהתנהלות המשטרה (כולל פיטורי המפכ"ל) ולהבנה הולכת וגוברת בצורך של נשים להיות בעלות קול והשפעה פוליטית כדי שהממסד ישרת גם אותן.

פרטוריה, 1956 

עשרים אלף נשים דרום אפריקאיות מכל הגזעים צועדות במחאה על הניסיון להרחיב את חוקי ההפרדה של משטר האפרטהייד ולהגביל את חופש התנועה של נשים שחורות.

ארה"ב, 1961 

"נשים מוחות למען שלום" צועדות ב-60 ערים ברחבי ארה"ב נגד מלחמת וייטנאם ונגד ניסויים גרעיניים, במה שנודע כהפגנת השלום הגדולה ביותר במאה ה-20. הן נתפסו כנשים מכובדות ממעמד הביניים המודאגות לגבי ילדיהן, מה שהקל על הממשל לא לתייג אותן כקיצוניות או כסוציאליסטיות, להקשיב לטענותיהן ולחתום על הסכם עם ברית המועצות.

ניו יורק, 1970 

ברנדה הווארד יוזמת את מצעד הגאווה הראשון, בדיוק שנה לאחר מהומות סטונוול, גל של הפגנות אלימות של להט"בים כנגד פשיטות משטרתיות על הבר הגאה "סטונוול" שבמנהטן. שנתיים אחר כך כבר היו קבוצות להט"ביות בכל עיר גדולה בארה"ב ובמערב אירופה.

איסלנד, 1975 

כמעט כל נשות איסלנד יוצאות לרחובות, שובתות ומפגינות בעד שוויון תעסוקתי ושכר שווה לנשים ולגברים. העובדה שענפים שלמים במשק שותקו לחלוטין, ושהגברים נאלצו לפתע לטפל בילדיהם, פקחה את עיניהם של רבים לתפקידן המהותי של נשים בחברה. כמה חודשים אחר כך הועברו באיסלנד חוקים להבטחת שוויון, וחמש שנים אחר כך נבחרה באיסלנד הנשיאה הראשונה בעולם.

וושינגטון, 1978

מאה אלף נשים צועדות כדי לעודד את כל המדינות בארה"ב לאשר את התיקון לחוקה המבטיח שוויון זכויות לנשים. התיקון עבר ב-1972, לאחר 50 שנות מאבק מאז הצגתו, והצעדה נערכה כמה חודשים לפני התאריך הסופי לאישורו.

פילדלפיה, 1997 

כמעט מיליון נשים אפרו-אמריקאיות צועדות למען חיזוקן של נשים שחורות. הצעדה אורגנה ע"י נשים פרטיות, לא ארגונים, כללה תפילות ונאומים מעוררי השראה והחזון שלה היה להעצים בדרך חיובית את הקהילות השחורות בארה"ב ובכל העולם חברתית, פוליטית וכלכלית.

וושינגטון וערים נוספות בארה"ב, 2000 

"מיליון אמהות" צועדות ביום האם בדרישה לשנות את התיקון השני לחוקת ארה"ב ולהחמיר את הפיקוח על הנשק.

————————–——-

וגם היום, נשות כל העולם צועדות לקראת שינוי:

וושינגטון ועוד, ינואר 2017

כחמישה מיליון צועדות (הצעדות הגדולות ביותר שנערכו אי פעם!) בוושינגטון ובערים נוספות בארה"ב וברחבי העולם לאחר השבעת טראמפ, כדי להביע תמיכה בסוגיות של זכויות אדם, ובפרט זכויות נשים ולהט"בים, זכויות עובדים, הגירה, ביטוח בריאות, הגנת הסביבה, שוויון בין-גזעי וחופש דת.

העולם הערבי, 2011 

ברבות ממדינות ערב מי שחוללו את ההפגנות הגדולות של "האביב הערבי", כמו מצרים, בחריין ולוב, היו נשים.

ריאד, 2011 

נשות ערב הסעודית דורשות לבטל את ההגבלה המוטלת על חופש התנועה שלהן ולהתיר להן לנהוג, ועל אף הסיכון שייעצרו יוצאות יחד לנהוג ברחובות ריאד.

טורונטו, 2011

שוטר קנדי הגדיש את הסאה בדבריו ש"מי שלא רוצה להיאנס, שלא תתלבש כמו שרמוטה", וצעדת השרמוטות הראשונה נגד תרבות האונס יצאה לדרך. מאז הצעדה הולכת ומתפשטת ברחבי העולם מדי שנה.

דף הפייסבוק של "צעדת השרמוטות" בישראל


דלהי, 2012

בעקבות מותה המזעזע של קורבן אונס קבוצתי, יוצאות נשות הודו לצעוד על מנת לעורר מודעות לתופעה הנרחבת של אלימות מינית נגד נשים ולדרוש יחס של כבוד לנשים. בתגובה, עוברים ברחבי הודו חוקים חדשים מחמירים כנגד אונס, נפתחים קווי עזרה לנשים נפגעות ונשקלת האפשרות לייסד בית משפט ייעודי לעבירות מין ולפשעים מגדריים.

ארה"ב, 2013 

שלוש נשים אפרו-אמריקאיות (אלישיה גרזה, פטריס קולורס ואופל טומטי) מארגנות את הצעדות הראשונות במחאה על אלימות וגזענות ממוסדות כנגד שחורים, בעיקר מצד המשטרה ובתי המשפט. התנועה (המבוזרת) הופכת לאחד הקולות החזקים והמשפיעים ביותר בשנים האחרונות בארה"ב.

ארגנטינה, 2015 ו-2016 

נשות ארגנטינה צועדות תחת הסלוגן "אפילו לא אישה אחת פחות", כדי להביא את קולן של נשים נפגעות אלימות אל קדמת הבמה ולדרוש מהרשויות לטפל בבעיית האלימות המגדרית והג'נדרסייד כנגד נשים.

ורשה, 2016

כמאה אלף מנשות פולין צועדות במחאה על העברת חוק חדש שאוסר לחלוטין על ביצוע הפלה. ימים אחדים לאחר מכן, בעקבות הסערה התקשורתית שנוצרה והתמיכה הגלובלית, החוק מבוטל.

ישראל, 2016 

"נשים עושות שלום", ישראליות ופלסטיניות מכל קצוות הקשת הפוליטית, צועדות מגדר ההפרדה באזור אום אל-פאחם, מגבול לבנון, מעוטף עזה, מאזור יריחו ומגבול מצרים וירדן ליד אילת, ועורכות את "עצרת התקווה" מול בית ראש הממשלה בירושלים.

דף הפייסבוק של "נשים עושות שלום"


————————–——-

"תפקחו את העיניים, תסתכלו סביב
פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב
בשדה ליד הדרך יש כבר דגניות
אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות

[נשים טובות] באמצע הדרך
[נשים טובות] מאוד
[נשים טובות יודעות] את הדרך
ו[איתן] אפשר לצעוד"
(נעמי שמר)

פייסבוק

רגיל

יום התה הבינלאומי

יום התה הבינלאומי, מצוין מאז 2005

היום מצוין יום התה הבינלאומי במדינות שיש בהן תעשיית תה גדולה, ובראשן בנגלדש, סרי לנקה, נפאל, וייטנאם, אינדונזיה, קניה, מלאווי, מלזיה, אוגנדה, הודו וטנזניה. מטרת היום להפנות את תשומת לב העולם להשפעתה של תעשיית התה על העובדים והמגדלים ולפעול למען שיפור תנאיהם ולמען סחר הוגן. כ-70% מהעובדים בתעשייה הן נשים, אשר רובן מועסקות בדרגים הנמוכים של קטיף עלי התה, סובלות מתת-ייצוג בארגוני העובדים וזכויותיהן אינן נשמרות. בספטמבר דאשתקד, כ-12,000 קוטפות במדינת קרלה שבהודו שבתו במשך חודש, והחשיפה הבינלאומית שקיבלה מחאה זו אכן הובילה לשיפור בתנאי העסקתן.

ויקיפדיה

פייסבוק


רגיל

הטבח באקול פוליטכניק

הטבח באקול פוליטכניק, 1989

היום, לפני 27 שנים, מארק לפין, גבר בן 25, נכנס אל בית הספר להנדסה אקול פוליטכניק במונטריאול שבקנדה, חמוש ברובה ציד חצי אוטומטי ובסכין ציד. במשך כעשרים דקות הוא עבר בין הכיתות, בודד את הנשים, הצהיר שהוא "נלחם בפמיניזם", ירה בעשרות (מתוכם נהרגו 14 נשים) ולבסוף התאבד. הפצועים והעדים לטבח מבין הסטודנטים וחברי הסגל סבלו וסובלים ממגוון השלכות פיזיות, חברתיות, כלכליות ופסיכולוגיות, כולל הפרעת דחק פוסט-טראומטית. הטבח עורר מחאה חברתית-פוליטית והוביל לשינוי החקיקה בנוגע לאחזקת נשק. ב-1991 נקבע יום זה כיום זיכרון לאומי בקנדה למען המאבק באלימות נגד נשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום המאבק באלימות נגד נשים: מילת נשים

יום המאבק באלימות נגד נשים: מילת נשים

לרגל יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, המצוין מדי שנה ב-25 בנובמבר, רצינו להתייחס השנה לנושא שכמעט אינו מדובר, אך לצערנו עודנו נוכח עבור נשים רבות, רבות מדי, בעולם: מילת נשים.
מנהג זה הוא ביטוי מובהק לאלימות נגד נשים אך ורק בשל היותן נשים. זוהי גם דוגמה מדהימה ליכולת של נשים מעטות ונחושות להציף למודעות, לשנות את דעת הקהל ואת החקיקה ולהביא לירידה תלולה בשכיחותו ברחבי העולם, וכל זאת תוך דור אחד.

*******************************
מילת נשים היא מנהג שבמהלכו מבוצעת כריתה של חלק מאיבר המין הנשי. ברוב המקרים מבוצעת המילה בילדות צעירות, בגילאי 13-3.
ישנן עדויות היסטוריות וארכיאולוגיות לקיומה של מילת נשים כבר מהמאה החמישית לספירה.
ההסברים המסורתיים למילת נשים משתנים מאזור לאזור ומקהילה לקהילה, ורובם אינם מתבססים על שום ציווי דתי אלא קשורים להצנעת המיניות הנשית, לתפיסת הדגדגן כשארית זכרית שיש להסירה מגוף הנקבה, או לתפיסתו כאיבר שעלול לפגוע בבריאותן של נשים (אף שאין כל ממצא רפואי המעיד על כך).
רוב התיעוד ההיסטורי של מילת נשים הוא מהמזרח הקרוב ומאפריקה, אך במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 תועדו מקרים גם בארה"ב ובבריטניה, שבהם בוצעה כריתת דגדגן כהליך רפואי לטיפול בהיסטריה ובטירוף, וגם באוננות, בקרב נשים ונערות.
הסיבוכים הנפוצים ביותר למילה הנשית בטווח הקצר הם דימום, זיהום מקומי וזיהום כולל, שיכול להביא אפילו למוות. בשלבים מאוחרים יותר סובלות הנשים מהפסקה של הווסת, מדלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן ובאגן ומכאבים עזים בעת קיום יחסי מין. כשהנשים שנימולו יולדות, הן נוטות יותר לקרעים חמורים בלידה (מכיוון שרקמת הצלקת גמישה הרבה פחות מעור רגיל), מדממות יותר אחרי הלידה וסובלות מליקויים ברצפת האגן, עד כדי אי שליטה קבועה בהטלת צואה ושתן. הסיבוך האירוני ביותר הוא קשיי פוריות, שמתגלים אצל אחוזים ניכרים מהנשים שעברו מילה בצעירותן. בניגוד לטענתם של התומכים במנהג כי מטרתו העיקרית היא הגברת הפוריות והפיכת הנערה לאשת משפחה נאמנה, דווקא הפגיעה הפיזית בה מקטינה את סיכוייה להרות – אחד המחקרים האחרונים מציג נתון מצמרר, שלפיו 30-25% מהנשים שנימולו סובלות מבעיות פוריות לעומת 14-8% מהנשים מאותו אזור ואותו שנתון שלא נימולו.

*******************************
מצב נוכחי:
ארגון "אמנסטי" מעריך כי כיום חיות בעולם כ-200 מיליון נשים שעברו מילה, וכי מדי יום נוספות אליהן כ-8,000 נשים. מילת הנשים נפוצה בעיקר באזורים המוסלמיים בצפון-מזרח אפריקה, בקרן אפריקה ובמערב אפריקה, וכן בקרב הבדואים והכורדים במזרח התיכון (פרט לישראל).
על פי מחקר מ-2010, המדינות שבהן שיעורן של נשים שעברו מילה הוא הגבוה ביותר הן סומליה (98% מכלל הנשים בגילאי 49-15 במדינה), גינאה (97%), ג'יבוטי (93%), מצרים (91%) וסיירה לאון (90%). ואילו שיעורן של ילדות שעברו מילה גבוה במיוחד בגמביה (56% מכלל הילדות עד גיל 14 במדינה), במאוריטניה (54%), באינדונזיה (49%) ובגינאה (46%). הנתונים מצביעים אפוא על ירידה של כ-30% בשני העשורים האחרונים בשכיחותה של מילה נשית בקרב ילדות.

*******************************
ישראל:
נכון להיום אין תיעוד למילה נשית בישראל. לא כך היה עד לפני כעשרים שנה בסך הכול. הארגון הפמיניסטי "אל-פנאר", ארגון נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל, הוא שחשף לעין הציבור את התופעה שהייתה נפוצה בכמה מהשבטים הבדואים ויצא למלחמת חורמה כנגדה. ביוני 1992 החל הארגון להפיץ כרוזים בערבית המגנים את המנהג, מבקרים את קשר השתיקה סביבו וקוראים למיגורו, וכן העלה את הדרישות הבאות:
מהמועצה הלאומית לשלום הילד, "להקדיש אמצעים לחשיפת התופעה, לפרסומה ולמאבק בה";
מהיועץ המשפטי לממשלה, "להעמיד לדין כל הורה וכל אדם אשר יבצע או יסכים שיבוצע בבתו סירוס כזה ולמצות עמו את הדין";
מהמשטרה, "לקבל הנחיה מהיועץ המשפטי לחקור תופעה זו ולהביא את מבצעיה לדין בגין חבלה גופנית חמורה";
מאיגודי הרופאים והאחיות, "להשעות כל רופא/ה או אח/ות אשר ישתתפו בביצוע פשע זה ויעניקו לו לגיטימיות רפואית מזויפת";
מההנהגה הפלסטינית, "לגנות את התופעה ולהגדירה כפשע חמור שאין לו מקום בתוך החברה הנאבקת לשוויון ולשחרור";
מאיגוד העובדים הסוציאליים, "להורות לעובדים לדווח על כל מקרה כזה ולהכריז כי אי דיווח על כך מהווה עבירה חמורה";
ומחברי הכנסת, בעיקר הערבים שבהם, "ליזום חקיקה נגד פשע נתעב זה".
המועצה לשלום הילד התגייסה מיד למאבק בתופעה. תוך שישה חודשים מאז הכרזת המלחמה של "אל-פנאר" הוקמה בכנסת הוועדה לקידום מעמד האישה, שנושא זה היה אחד הראשונים שעלו על שולחנה. לחץ עצום, הן מצד השלטונות והן מצד ההנהגה הערבית, הופעל על השבטים הבדואים שבהם ביצעו את השחתת איברי המין של נשים צעירות. ב-2009, חוקרים ישראלים לא מצאו אף לא אישה אחת מתחת לגיל שלושים הנושאת את הצלקת המעידה כי בוצע חיתוך באיבר מינה.

*******************************
המאבק הנשי ברחבי העולם למניעת מנהג המילה הנשית:
הצלחתו של "אל-פנאר" במיגור המילה הנשית בישראל היא פנומנלית, אך הן לא היו היחידות ולא הראשונות במאבק זה.
מריון סקוט סטיבנסון, מיסיונרית סקוטית שהגיעה לקניה בשלהי שנות ה-20, הייתה הראשונה להציג ביקורת נחרצת כנגד מנהג המילה הנשית, וכינתה אותו "השחתת איבר המין הנשי". עד שנות ה-70 נעשה השימוש במונח "השחתה" שגור בספרות המקצועית בנושא, בייחוד בקרב חוקרות פמיניסטיות (כמו רוז הולדפילד ופראן הוסקן), ומשנות ה-90 החלו להשתמש בביטוי זה גם ארגון הבריאות הבין-אפריקני לענייני נשים וארגון הבריאות הבינלאומי.
ב-1991 הקימה מולי מלצ'ינג האמריקנית את "טוסטן" – ארגון שלא למטרות רווח המפעיל תוכניות בקרב קהילות שמילה נשית נפוצה בהן ומתמקד בכלים כמו דמוקרטיה, אוריינות וחינוך לבריאות על מנת לחזק את יכולת הבחירה של נשים בנות הקהילה. בעזרת הארגון, עד 2016 החליטו כ-7,300 קהילות בשש מדינות שונות באפריקה לזנוח את הפרקטיקה.
עוד לפני התערבותן של נשים מהמערב, היו מקומיים שמחו כנגד מילת נשים, החל בשנות ה-20 במצרים ובסודאן, ואלו היו דווקא רופאים ואנשי דת. הפרקטיקה נאסרה בחוק בשתי המדינות, אך מסורות מסוימות של חיתוך איבר המין הנשי עדיין הורשו להתקיים. בשנות ה-70 שוב עלה הנושא לכותרות במצרים, כשהרופאה הפמיניסטית נוואל אל-סעדאווי ביקרה באופן גלוי את מילת הנשים בספריה, ועקב כך פוטרה מתפקידה במנהל הבריאות הציבורי. עדנה עדן איסמאיל הסומאלית החלה לפעול בתחום ב-1977 במסגרת הארגון הדמוקרטי של הנשים הסומאליות. ב-1981, בכנס של ארגון המדעניות הסודאני, חתמו כ-150 אקדמאים על עצומה לסיום המילה הנשית. ב-1984 קראה ועידה בין-אפריקנית שנערכה בסנגל לסיום המנהג. ואריס דירי הסומאלית, דוגמנית מצליחה בשנות ה-80, סיפרה בריאיון מ-1997 על המילה שעברה בגיל 5, ומאז הפכה לשגרירת האו"ם בנושא המאבק נגד מילת נשים.
החל בשנות ה-90, ממשלות שונות באפריקה ובמזרח התיכון העבירו חקיקה שאוסרת או מגבילה מילה נשית, לרבות הטלת עונשי מאסר חמורים על מבצעיה. האיסור המוחלט שהוטל ב-2007 על מילת נשים במצרים ובאריתראה, למשל, נחשב להישג גדול במיוחד, שכן במדינות אלה רוב הנשים נימולות. עד 2015, כ-23 מדינות אפריקניות אסרו בחוק על מילה נשית.

*******************************
לקריאה נוספת:

יום המאבק

מילת נשים

Female genital mutilation

דוח ארגון הבריאות העולמי על מילת נשים (2016)

על הנשים שפעלו ופועלות נגד מילת הנשים:
מריון סקוט סטיבנסון
פראן הוסקן
מולי מלצ'ינג
נוואל אל-סעדאווי
עדנה עדן איסמאיל
ואריס דירי

*******************************
פוסטים קודמים שלנו על אלימות נגד נשים:
על האחיות מיראבל, שנרצחו ב-25 בנובמבר 1960, ולזכרן מצוין היום בתאריך זה
סטטיסטיקה על רצח נשים ע"י בני משפחה, נכון ל-2014
על חקיקה, אכיפה, טיפול רפואי ומקלטים להתמודדות עם אלימות נגד נשים במשפחה
רכוש משלך – סקירה היאסטורית על המאבק להיות בעלות רכוש ולא רכוש
מעבדות לחירות? – סקירה היאסטורית על עבדות מין

*******************************
בתמונה הגדולה: נשים משבט המסאי מוחות נגד FGM – Female Genital Mutilation
בתמונה הקטנה: מפגש הסברה נגד מילת נשים במצרים

פייסבוק

רגיל

פוליקרפה סאלאווריאטה

פוליקרפה סאלאווריאטה, 1817-1795

היום, לפני 199 שנים, הוצאה להורג פוליקרפה סאלאווריאטה, המכונה "לה פולה", גיבורת מלחמת העצמאות של קולומביה. היא הייתה תופרת מגרנדה החדשה (כיום שטחן של כמה מדינות בדרום אמריקה), שריגלה למען כוחות המהפכה במאבקה של אמריקה ההיספנית לעצמאות. לה פולה השיגה אישור מעבר נדיר אל האזור שבו גרו הספרדים, הסתננה אל בתיהם בהציעה לנשותיהם שירותי תפירה, וכך אספה מידע על הבכירים בכוחות הקולוניאליים ועל תוכניותיהם. איש לא חשד בה עד שנמצאו רשימות שלה בידי מורדים שנלכדו, היא נשפטה באשמת בגידה חמורה והוצאה להורג מול כיתת יורים. יום מותה נקבע כ"יום האישה הקולומביאנית".

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום המוֹל

יום המוֹל, מצוין מאז 1991 לעידוד לימוד כימיה

מוֹל הוא יחידת מידה סטנדרטית בכימיה, המגדירה כמות חומר על פי מספר חלקיקים קבוע, כשמוֹל אחד הוא "מספר אבוגדרו" – 23^10×6.02.

היום, 23 באוקטובר, בין 6:02 בבוקר ל-6:02 בערב, מצוין יום המוֹל, שמטרתו להגביר את התעניינותם של תלמידים במקצוע הכימיה. בישראל, כ-61% מהניגשים לבגרות בכימיה בשנים האחרונות הן בנות. וזאת, בשל עדכון תוכנית הלימודים כך שתתאים גם לבנות, הנוטות להתעניין כיצד הדברים פועלים ולהעדיף מעבדות חקר, בעוד בנים מעדיפים להציב נתונים בנוסחאות ללא התעמקות. אך השינוי טרם מורגש ברמות ההשכלה הגבוהות: בשבעה מוסדות אקדמיים בישראל יש מחלקות לכימיה, ובהן 61 חברות סגל אקדמי מתוך 309 (כ-20%). ובאשר לפרס נובל לכימיה, רק ארבע מתוך 174 הזוכים בו מאז 1901 הן נשים: מארי קירי, אירן ז'וליו-קירי, דורותי קרופוט-הודג'קין ועדה יונת.

ויקיפדיה

פייסבוק

עוד על יום המול באתר משרד החינוך, אגף מדעים – כימיה

אתר הקרן ליום המול

* הפרטים על עדכון תוכנית הלימודים בכימיה בישראל מתוך דבריה של המפמ"רית לכימיה, ד"ר דורית טייטלבאום, שצוטטו בכתבה מ"ישראל היום".
* הנתונים על חברות הסגל האקדמי מתוך אתרי האינטרנט של מכון ויצמן, הטכניון, אוניברסיטת ת"א, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת בן-גוריון, אוניברסיטת בר-אילן והאוניברסיטה הפתוחה.

 

בתמונה הקטנה: משלחת של נשים כימאיות מצטיינות ממדינות מתפתחות.

בתמונה הגדולה: יום נשים בכימיה באוניברסיטת דיוק בארה"ב.

רגיל

ראש השנה: שירת נשים

היום, כמדי שנה מאז 1969 בערב ראש השנה, משודר המצעד העברי השנתי. ב-47 המצעדים עד כה, רק 30% מהשירים המדורגים בוצעו ע"י נשים, 21% נכתבו ע"י נשים ו-10.5% הולחנו ע"י נשים. מבין השירים שדורגו במקום הראשון, רק ב-17% הייתה מעורבת אישה כמבצעת, ככותבת ו/או כמלחינה. בשנות ה-70 וה-80 היה שיעורן של הנשים דווקא גבוה יותר מאשר בשנות ה-90 ואילך: שיעור המבצעות והמלחינות ירד בכשליש, ושיעור הכותבות כמעט במחצית. בעשור האחרון שיעורן של נשים מבצעות, כותבות או מלחינות הוא בשפל כל הזמנים, ובאף אחד משירי השנה לא הייתה מעורבת אישה.

********************
בשנים האחרונות תופסת מדי פעם סוגיה כלשהי של "שירת נשים" את הכותרות.

לכאורה מדובר בקו פרשת המים במאבק האיתנים בין שמרנות לקדמה, בין הדת לערכי הליברליזם, בין רגשותיהם של מי שמאמינים ש"קול באישה ערווה" ובין רגשותיהם של מי שמאמינים שנשים הן בנות אדם וחוה. פעם מדובר בחיילים דתיים שיוצאים מטקס שבו שרות חיילות, פעם מדובר בהפרדה מרחבית בין המינים בהדלקת נרות באוניברסיטה, פעם בתפילה בכותל, פעם במופע "קירוב לבבות" בכיכר העיר.
לכאורה מתגייס הרוב החילוני, הליברלי, המקדם שוויון, מקים קול צעקה ומציב גבול: עד כאן! קולן של נשותינו חשוב באותה המידה. יצירתן של נשותינו חשובה באותה המידה. נשותינו מלאות תוכן ויש להן אמירה באותה המידה, ולא ניתן לצמצמן לכדי ערווה בלבד.
מדוע מכל הסוגיות דווקא סוגיה זו מעוררת כל כך הרבה רגשות? מדוע מכל ההלכות דווקא שירת הנשים נחשבת כערעור בל ייעבר על הסטטוס-קוו או, מצד שני, כייצוג חד-משמעי של המחנה ה"נאור"? לאלוהים הפתרונים. או לאלוהימה. או למפלצת הספגטי המעופפת.
אבל בינתיים, במציאות, הנתונים מראים אחרת. גם במרחב החילוני השוויוני וליברלי לכאורה, מוזיקה שיוצרות נשים מושמעת פחות, מוכרת פחות, עולה פחות על הבמות. למה? אפשר לפרוש כאן תיאוריות והשערות על החסמים ועל ההטיות המובילות לפערים בהזדמנויות הניתנות לנשים ולגברים החפצים להגיע אל הקהל הרחב עם האמנות שלהם, אבל עדיף לתת לנתונים לדבר בעד עצמם.
ולא להפסיק לשיר.
********************
שנות ה-70:
מבצעות 34%, כותבות 24%, מלחינות 12.5%. עם חמשת המבצעים המובילים נמנית אישה אחת – אילנית, ומבצעות מובילות נוספות הן חוה אלברשטיין, דורית ראובני, רבקה זהר, ג'וזי כץ, שוקולד מנטה מסטיק ורוחמה רז. הכותבות המובילות הן נעמי שמר, תרצה אתר, רחל שפירא ולאה גולדברג. המלחינות המובילות הן נעמי שמר, נורית הירש, דפנה אילת וג'וזי כץ.

שנות ה-80:
מבצעות 41%, כותבות 30.5%, מלחינות 12.5%. במשך שנתיים, 1988 ו-1989, יש יותר מבצעות ממבצעים במצעד! עם חמשת המבצעים המובילים נמנות ארבע (!) נשים – ירדנה ארזי, עפרה חזה, גלי עטרי וריטה, ומבצעות מובילות נוספות הן אילנית, שלומית אהרון, אילנה אביטל, יהודית רביץ, סי היימן, יעל לוי ומזי כהן. הכותבות המובילות הן רחל שפירא, שמרית אור, מירית שם אור, נעמי שמר וחמוטל בן זאב. המלחינות המובילות הן נורית הירש, קורין אלאל, נעמי שמר, יהודית רביץ, סי היימן ושרון ליפשיץ.

שנות ה-90:
מבצעות 27%, כותבות 17%, מלחינות 8.5%. עם חמשת המבצעים המובילים נמנות שתי נשים – ריטה ודנה אינטרנשיונל, ומבצעות מובילות נוספות הן אתי אנקרי, שרית חדד, ירדנה ארזי, דפנה דקל, אורנה דץ, זהבה בן, גלי עטרי, נורית גלרון ויהודית רביץ. הכותבות המובילות הן אתי אנקרי, צרויה להב, חנה גולדברג, יונה וולך ואלונה דניאל. המלחינות המובילות הן אתי אנקרי, אילנה אביטל, אלונה דניאל, קורין אלאל, יהודית רביץ ולאה שבת.

שנות ה-2000:
מבצעות 28%, כותבות 17%, מלחינות 9.5%. עם חמשת המבצעים המובילים נמנות שתי נשים – שרית חדד ונינט טייב, ומבצעות מובילות נוספות הן ריטה, דין דין אביב, דנה ברגר, גלי עטרי, מירי מסיקה, קרן פלס ויהודית רביץ. הכותבות המובילות הן קרן פלס, דנה ברגר, צרויה להב, סמדר שיר, ירדן בר כוכבא ויהודית רביץ. המלחינות המובילות הן קרן פלס, דנה ברגר, ורד קלפטר, יהודית רביץ ומיקה קרני.

שנות ה-2010:
מבצעות 14%, כותבות 11%, מלחינות 8%. בקרב חמשת המבצעים המובילים אין אף אישה. המבצעות המובילות הן מירי מסיקה, רוני דלומי, קרולינה, אפרת גוש, ירדנה ארזי, יובל דיין ודיקלה. הכותבות המובילות הן קרולינה, עינת הולדר, אפרת גוש, מירב סימן טוב, אסתר שמיר ושחף וולמן. המלחינות המובילות הן קרולינה, אפרת גוש, דנה לפידות ודיקלה.
לפי נתוני מדיה פורסט מ-2009 עד היום, שרית חדד היא הזמרת היחידה מבין 13 האמנים שעמדו במשך מספר השבועות הכולל הרב ביותר בצמרת המצעד, ומבין 18 השירים שעמדו במשך מספר השבועות הכולל הרב ביותר בצמרת המצעד – אף לא אחד מבוצע ע"י זמרת.
********************
הערות על אופן חישוב הנתונים:
– לוקטו 20 המקומות הראשונים בכל מצעד, לפי הרשומות של מצעד הפזמונים העברי השנתי בויקיפדיה.
– בשנים שבהן נערכו שני מצעדים – ברשת ג' ובגלי צה"ל/גלגלצ – לוקטו עשרת המקומות הראשונים בכל מצעד, וקוזזו כפילויות כך שנוספו מקומות נוספים במצעד שבו דירוג השיר המקוזז היה נמוך יותר.
– לשם פשטות החישוב, הרכב של כמה מבצעות, כותבות או מלחינות נספר כאילו מדובר באישה אחת, והרכב מעורב נספר כאילו מדובר במחצית נשים ומחצית גברים.

 

פייסבוק

רגיל

יום התִכנות הבינלאומי

יום התִכנות הבינלאומי, 13 בספטמבר, היום ה-256 בשנה

היום מצוין יום התִכנות הבינלאומי, משום שזהו היום ה-256 בשנה: 2 בחזקת 8, מספר הערכים השונים שאפשר לייצג בבית בן שמונה ביטים. חלוצי התחום היו בעצם חלוצות: עדה לאבלייס נחשבת למתכנתת הראשונה, בשל כתיבת האלגוריתם הראשון שנועד להתבצע ע"י מכונה; המחשב האלקטרוני הרב-תכליתי הראשון, "אניאק", הופעל ע"י צוות תכנות נשי; מדריך התפעול של "אניאק" נכתב ע"י אדל גולדשטיין; המהדר הראשון לשפות תכנות פותח ע"י גרייס הופר; התוכנה למחשב האישי הראשון, "לינק", פותחה ע"י מארי אלן וילקס. כיום, לעומת זאת, התחום נחשב גברי כמעט לחלוטין ועל אף יוזמות שונות להגברת הגיוון ולגיוס יותר נשים להייטק, ככל שמתקרבים לליבת העיסוק הטכנולוגי יש פחות ופחות נשים: סקרים שונים מראים שנשים מהוות רק 8%-17% מהמתכנתים.

ויקיפדיה

פייסבוק

עוד על המתכנתות החלוצות:

עדה לאבלייס

 

גרייס הופר

מארי אלן וילקס

————————–——-

she codes; היא יוזמה נפלאה לקידום מתכנתות ויזמיות בהייטק הישראלי
דף הפייסבוק של she codes

רגיל

יום הפליטים הבינלאומי

יום הפליטים הבינלאומי, מצוין ב-20 ביוני מאז 2001, אז מלאו 50 שנה לוועידת האו"ם בנושא מצבם של הפליטים, שבה אושרה אמנת הפליטים הבינלאומית

היום מציין האו"ם את יום הפליטים הבינלאומי על מנת להעלות את המודעות הציבורית למצב של מיליוני הפליטים ברחבי העולם שאולצו לברוח מארצותיהם. אמנם נשים וילדות מהוות כמחצית מהפליטים בעולם, אולם הן חשופות לאלימות רבה בהרבה מחלקן היחסי. על פי מחקר שערך לאחרונה אמנסטי אינטרנשיונל, נשים ונערות חשופות הרבה יותר לאלימות, לתקיפות מיניות (ועקב כך למחלות מין) ולחוסר ביטחון תזונתי בכל שלב במסע שלהן כפליטות, וגם במדינת המקלט. כמו כן, אחת מעשר מהן היא הרה, ונשים הרות פליטות סובלות מחשיפה גבוהה במיוחד למחלות, לזיהומים ולסיבוכים בלידה.

ויקיפדיה

פייסבוק

עוד נתונים על מצבם של פליטים ופליטות בדו"ח אמנסטי לשנת 2015

רגיל

היום הבינלאומי למאבק במדבּוּר

היום הבינלאומי למאבק במדבּוּר, מצוין מאז 1995

היום מציין האו"ם את היום הבינלאומי למאבק במדבור. כשעוד ועוד אזורים יבשים נעשים בהדרגה צחיחים יותר, מערכות אקולוגיות רבות נתונות בסכנה בכשני שלישים ממדינות העולם. במיוחד באזורים הצחיחים, נשים הן מי שמסורתית מקדישות זמן ומאמץ ניכר לקרקע, עושות את רוב עבודת החקלאות, הכנת המזון, מציאת המים ואיסוף העצים ובעלות הידע על הצמחייה לתזונה ולמרפא – אך לרוב הקרקעות אינן בבעלותן והן מודרות מתהליכי קבלת ההחלטות, דבר המעמיד אותן בסכנה רבה כשיש בצורת או הכרח לנדוד, והן (והילדים שמסורתית באחריותן) יהיו נתונות לעתים קרובות יותר לעוני ולרעב.

עוד על היום באתר אמנת האו"ם למאבק במדבּוּר

עוד על היבטים מגדריים של מדבּוּר:
http://www.unccd.int/Lists/SiteDocumentLibrary/Publications/Desertificationandgender.pdf
רגיל

תקרית כביש 56

תקרית כביש 56, שנת 2002

היום, לפני 14 שנים, הייתה שיירה צבאית אמריקאית בדרכה חזרה מתרגיל מבצעי לבסיסה, כ-20 ק"מ מהעיר סיאול שבדרום קוריאה. בכביש כפרי צר ליד העיר יאנג'ו, אחד מכלי הרכב המשוריינים, שמשקלו כ-57 טון, פגע בשתי נערות מקומיות, שים מי-סאון ושין יו-סון, שהלכו בצד הכביש. הנהגים הועמדו למשפט צבאי אמריקאי באשמת גרימת מוות ברשלנות, אך נמצאו זכאים. פסק הדין הוביל לאחת ההפגנות האנטי-אמריקאיות הגדולות ביותר בהיסטוריה של דרום קוריאה, ומאז נאסר מעברם של כלים משוריינים אמריקאיים בדרכים אזרחיות בדרום קוריאה ומצוין יום לאומי לזכר הנערות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום המודעות הבינלאומי לגידולים במוח

יום המודעות הבינלאומי לגידולים במוח, מצוין ב-8 ביוני מאז שנת 2000

היום מצוין ברחבי העולם יום המודעות לגידולים במוח, שיזם בשנת 2000 הארגון הגרמני לגידולי המוח, התומך במחקר נוירואונקולוגי. הסוג השכיח של גידולים במערכת העצבים הוא מנינגיומה, שמקורה בקרום הארכנואיד (שכבה בקרום המוח). מנינגיומה לרוב אינה ממאירה אך עלולה לגרום ללחץ על עצבים ולהפרעות נוירולוגיות, וכן לבצקות, להתקפים אפילפטיים ולכאבי ראש עזים. שכיחותן של מנינגיומות בקרב נשים גבוהה פי שניים מאשר בקרב גברים, בעיקר נשים בגיל העמידה. מנינגיומות התפתחו בשיעור גבוה גם אצל מי שחלו בגזזת בישראל וטופלו בשנות ה-50 בהקרנות רנטגן.

עוד על הארגון הגרמני לגידולי המוח

עוד על מנינגיומות

http://www.abta.org/brain-tumor-information/types-of-tumors/meningioma.html

 

פייסבוק

 

רגיל

יום ירושלים: שלומציון המלכה

שלומציון המלכה, 67-140 לפנה"ס

בהיסטוריה של העיר ירושלים כבירת יהודה הייתה גם מלכה אחת, משושלת החשמונאים:

שלומציון (ידועה גם כאלכסנדרה) הייתה מלכת יהודה בתקופת הבית השני. היא הוכתרה בשנת 76 לפנה"ס ומלכה על יהודה עד למותה בשנת 67 לפנה"ס. עוד קודם לכן הייתה לה השפעה רבה על ענייני המדינה, למשל כשהביאה להכתרתו של אלכסנדר ינאי וכשהצילה את אחיה, שמעון בן שטח (שהיה נשיא הסנהדרין, בזוג החכמים השלישי שכיהנו במשותף כראשי הדור).

בעלה אלכסנדר ינאי הוריש לה את המלוכה, ולא לבנים שלהם, מאחר ש"קנתה את לב העם לאהבה אותה" בהתנגדותה לשיטות הדיכוי האכזריות שלו. כאישה נמנע ממנה לשמש כקודמיה גם בתפקיד הכהן הגדול, ובנה הורקנוס מונה לתפקיד. היא העניקה לפרושים סמכויות רשמיות בתחומים רבים, אך הותירה בידיה את ענייני החוץ והביטחון, ושמרה בהצלחה על גבולות הממלכה ועל רגיעה יחסית. תקופתה נחשבת לתקופת שיא בימי החשמונאים, ובספרות חז"ל מתוארים בחיוב גשמי הברכה שירדו בתקופתה ובעקבותיהם שגשוג כלכלי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה: רחוב שלומציון המלכה בירושלים (צילום: kitchener.lord)

רגיל

יום הווסת הבינלאומי

יום הווסת הבינלאומי, 28.5

היום מצוין יום המודעות השנתי למחזור החודשי ולהיגיינה נשית. התאריך הוא סמלי: 5 כמספר הימים שנמשכת וסת בממוצע ו-28 כמספר הימים שנמשך המחזור החודשי הממוצע. היום הוא פרי יוזמה של המלכ"ר הגרמני WASH, הפועל לפתרון משבר הסניטציה בעולם ע"י הפיכת היגיינה טובה למשהו "סקסי" ו"כיף", שאליו הצטרפו 270 ארגונים מרחבי העולם במטרה לשבור את הטאבו סביב הווסת ולהעלות את המודעות לחשיבות השמירה על היגיינה במהלך המחזור החודשי בקרב נשים ונערות ברחבי העולם, ובכלל זה הנגשה של מוצרי היגיינה בטוחים, מרחבים ומים מתאימים לרחצה והתפנות בפרטיות ובכבוד.

ויקיפדיה

אתר יום הווסת

פייסבוק