עמוד 1
רגיל

דיאנה ניאד

דיאנה ניאד, נולדה ב-1949

היום, לפני 68 שנים, נולדה דיאנה ניאד, שחיינית מים פתוחים, סופרת, עיתונאית ומרצה אמריקאית. היא קבעה כמה שיאי עולם בשחייה במים פתוחים, וב-2013, בגיל 64, הייתה הראשונה – והיחיד/ה עד כה – ששחתה מהוואנה שבקובה לפלורידה שבארה"ב, מרחק של 177 ק"מ, ללא סנפירים וללא כלוב הגנה נגד כרישים, במשך כ-53 שעות. זה היה ניסיונה החמישי; ניסיונות קודמים שלה הופסקו בשל כאבים בכתף, התקף אסטמה, התקפה של נחיל מדוזות מהזן הארסי ביותר באוקיינוס וסופת ברקים. ניאד סיפרה בריאיון כי ב-1964 נאנסה על ידי מאמן קבוצת השחייה שלה בתיכון מספר רב של פעמים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ניאד מציגה את הצלקות שהותיר בה נחיל המדוזות הארסיות, צילמה קתרין אופי (Catherine Opie)

רגיל

קמילה או'גורמן

מריה קמילה או'גורמן חימנז, 1848-1828

היום, לפני 169 שנים, הוצאה להורג קמילה או'גורמן, מאושיות החברה הגבוהה בארגנטינה דאז. כנערה התוודעה לאב לאדיסלב גוטיירס, כומר הקהילה שאליה השתייכה משפחתה, ובין השניים החל להתפתח רומן אסור, שכן הכומר היה כבול בנדר הפרישוּת. ב-1847 גנב גוטיירס מהכנסייה, עבירה שהעונש עליה היה גזר דין מוות. גוטיירס ואו'גורמן נמלטו יחד ומצאו מקלט בפרובינציית קוריינטס, אך במהרה אותרו, נעצרו, וב-18 באוגוסט 1848 הוצאו להורג בידי כיתת יורים בבואנוס איירס. או'גורמן הייתה כבת עשרים ובחודש השמיני להריונה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מרי דרם

מרי אדלייד דרם, 1894-1828

היום, לפני 189 שנים, נולדה מרי דרם, עיתונאית ונואמת פמיניסטית צרפתייה, אשר האמינה בשינוי חברתי הדרגתי יותר מאשר במהפכות ופעלה למען חינוך ורפורמות חקיקתיות שיקדמו שינוי כזה. בין היתר קידמה חינוך לבנות ואמנציפציה פוליטית לנשים, ייסדה את "האגודה לזכויות נשים" ב-1870, הייתה ממקימות "החברה לשיפור גורלה של האישה" ב-1874, והייתה מיוזמות "האמנה הבינלאומית בדבר זכויות נשים" ב-1878. דרם הייתה האישה הראשונה שהושבעה ל"בונים החופשיים" בצרפת, וב-1892 יזמה את המסדר הבינלאומי המעורב הראשון של הבונים החופשיים, שנקרא "זכות האדם".

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: פסל בדמותה הניצב בפריז

רגיל

נשות בסלניי

נשות בסלניי, 1942

היום, לפני 75 שנים, חלפה על פני בסלניי, כפר צ'רקסי מבודד בקווקז, שיירה של ילדים יתומים ורעבים, רובם יהודים, שניצלו מהפגזת רכבת מלנינגרד וחיפשו מחסה. 32 מנשות הכפר החליטו לאמץ אותם, מתוך תחושת חובה להציל חיי אדם ללא הבדלי דת או מוצא. ישיבת חירום כונסה בכפר עוד באותו היום, והוחלט לתמוך באימוץ, להקצות תוספת מזון למשפחות המאמצות ולזייף את רישומי האוכלוסין של הכפר כדי להעניק לילדים תעודות מזויפות. על אף איומים קולקטיביים חוזרים ונשנים מצד הנאצים, איש מתושבי הכפר לא הסגיר את הילדים. כל הילדים שרדו את המלחמה, ושלושה מהם חיים עד היום בכפר.

ויקיפדיה

פייסבוק

כתבות על מאבקם של תושבי הכפר לקבל הכרה כחסידי אומות עולם:

http://www.davar1.co.il/57566/

https://news.walla.co.il/item/3046775

 

בתמונה הגדולה: האנדרטה לכבוד מצילות היתומים הנמצאת במרכז הכפר (מתוך כתבה ב"רואים עולם" על "הצ'רקסים המוסלמים שהצילו יהודים בשואה")

בתמונה הקטנה: נשות הכפר יחד עם הילדים, מתוך אתר Circassia (באדיבות הדף "רחוב משלה", שעלה בו פוסט מורחב על נשות בסלניי)

רגיל

טרואן דה מריקור

אן-ז'וזף טרואן דה מריקור, 1817-1762

היום, לפני 255 שנים, נולדה טרואן דה מריקור, זמרת ומהפכנית צרפתייה, מבשרת המאבק לאמנציפציה של הנשים. ב-1789, עם כינוס אסיפת המעמדות הראשונה בוורסאי, הייתה האישה היחידה שהחלה לפקוד את הטריבונות של האסיפה המחוקקת. דה מריקור הביעה בנאומיה השקפות רדיקליות שהקדימו את זמנן בעד זכות הנשים לשוויון, זכותן לבחור ולהיבחר בארגונים פוליטיים ושילובן בצבא, ונגד דחיקתן אל תפקידים מסורתיים של אמהות, רעיות ועקרות בית. היא הושמצה כבעלת מוסר מפוקפק, נעצרה בשל כוונות שטפלו עליה לרצוח את המלכה, ולבסוף אושפזה בשל מחשבות שווא של רדיפה ושיגעון.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פולאן דווי

פולאן דווי, 2001-1963

היום, לפני 54 שנים, נולדה פולאן דווי, פורעת חוק ופוליטיקאית הודית. מגיל צעיר נודעה כלוחמת שנקטה פעולות תגמול נגד מי שגזלו רכוש מהקאסטות הנמוכות. היא כונתה "מלכת השודדים" והנהיגה כנופיה, שבנוסף לשוד של בני המעמדות הגבוהים התפרסמה בפעולות תגמול נגד מי שאנסו נשים מהקאסטות הנמוכות, וזכתה למעמד מיתולוגי כ"רובין הוד" פמיניסטית. ב-1983 הועמדה לדין, ישבה 11 שנים בכלא, ואז הוחלט לבטל את כל ההאשמות נגדה. לאחר שחרורה התמודדה בבחירות; חמש שנים כיהנה כחברת הפרלמנט ההודי, ואז נרצחה ע"י שלושה גברים מהמעמד הגבוה כנקמה על פעולותיה נגד בני מעמדם בעבר.

ויקיפדיה

פייסבוק

 

רגיל

הנסיכה סופיה דוליפ סינג

הנסיכה סופיה אלכסנדרה דוליפ סינג, 1948-1876

היום, לפני 141 שנים, נולדה סופיה דוליפ סינג, סופרג'יסטית ופעילה למען שחרור הודו, סיקית פונג'אבית שחיה בבריטניה. היא הובילה את "ליגת הנשים נגד מיסוי", שהתנגדה לשלם מיסים כל עוד אין לנשים זכות הצבעה, וב-1910 השתתפה במצעד הסופרג'יסטיות שבו תקפו אזרחים והמשטרה את הפעילות, אירוע שנודע כ"יום שישי השחור". על אף היותה מקורבת למשפחת המלוכה הבריטית, היא הייתה "פורעת חוק" וסייעה למנהיגי התנועה הלאומית ההודית. במהלך מלחה"ע ה-1 תמכה בחיילים אסייתיים בכוחות הבריטיים, מחתה נגד האיסור על נשים להשתתף במאמץ המלחמתי והתנדבה לצלב האדום.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הנסיכה סופיה דוליפ סינג מוכרת את מגזין "הסופרג'יסטית" מחוץ לארמון המפטון קורט בלונדון, שכמה דירות בו היו בבעלותה (כך כיתוב התמונה במקור, כפי שהתפרסמה בעיתון ב-1913)

רגיל

"נראית כמו מהנדסת"

"נראית כמו מהנדסת", 2015

היום, לפני שנתיים, קמה תנועת "נראית כמו מהנדסת" על ידי אייסיס אנצ'לה, מפתחת תוכנה אמריקאית. אנצ'לה השתתפה בפרסומת גיוס לחברת תוכנה, הואשמה שהיא דוגמנית ולא באמת מהנדסת וספגה ביקורת רבה. מטרת הקמפיין הייתה לנתץ סטראוטיפים ולעודד נראוּת של מגוון אוכלוסיות שלרוב אינן מיוצגות בתעשיית המהנדסים, בעיקר נשים, לא-לבנים ולהטבפא"קים. בעזרת ההאשטאג "נראית כמו מהנדסת" הוזמנו מיעוטים בקרב המהנדסים לחלוק את חוויותיהם ואת תמונותיהם. בעקבות הצלחת הקמפיין קמו קמפיינים דומים נוספים, למשל "נראית כמו מנתחת" ו"נראית כמו פרופסור".

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: אייסיס אנצ'לה

רגיל

לנה קיכלר-זילברמן

לנה קיכלר-זילברמן, 1987-1910

היום, לפני 30 שנים, נפטרה לנה קיכלר-זילברמן, מורה וסופרת ישראלית ילידת פולין, מומחית לפסיכולוגיה ולחינוך, אשר בתום מלחה"ע ה-2 אספה יותר ממאה ילדים יתומים ניצולי שואה, בגילאי 15-3, ששהו בבית הוועד היהודי בקרקוב במצב גופני ונפשי ירוד. היא הקימה עבורם בית בעיירת הנופש זאקופנה, הייתה להם לאם חלופית, טיפלה בהם ושיקמה אותם. התקפות אנטישמיות אילצו אותה לברוח וב-1948 עלתה איתם לישראל. היא פרסמה את סיפורם בספרה "מאה ילדים שלי", שראה אור בשנת 1959 והיה רב-המכר הראשון בארץ שתיאר את קורותיהם של נשים וילדים בתקופת השואה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם ילדות ניצולות בזמן ששהו בבית מחסה בצרפת

בתמונה הקטנה: מפגש כמה עשרות מ"מאה הילדים" בבית לוחמי הגטאות, יוני 2010

(שתי התמונות מתוך האוסף של בית לוחמי הגטאות)

רגיל

יום הולדת להיא-סטוריה: מרי ריטר בירד

לרגל יום הולדת 4 להיא-סטוריה, מוקירות את ההיסטוריונית הראשונה שכתבה מנקודת מבט היא-סטורית:

מרי ריטר בירד, 1958-1876

"אי-אפשר להבין את הדרך שבה נבנתה החברה שלנו מבלי להכיר בחלקן של נשים בביסוס חופש הביטוי, חופש ההתאגדות, חופש הפולחן וכל זכויות הפרט, כל ההומניזם, כל ענפי הידע וכל דבר אחר בעל ערך" – מרי ריטר בירד (נולדה היום, לפני 141 שנים), היסטוריונית, ארכיברית ופעילת זכויות נשים וזכויות עובדים אמריקאית. היא הייתה פעילה ב"ליגת איגוד העובדות", במפלגה הסופרג'יסטית של ניו יורק, באיחוד הקונגרסאי לסופרג'יזם ובארגוני נשים חשובים נוספים, וכתבה ספרים משפיעים על תפקידן ומקומן של נשים בהיסטוריה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

תשעה באב: נשות ימי בית שני

"אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה. רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת, הָיְתָה לָמַס. בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ, אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ. כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים." (איכה א, א-ב)

 

תקופת בית שני בתולדות עם ישראל החלה עם ראשית שיבת ציון בשנת 538 לפנה"ס והסתיימה בשנת 136, עם תום מרד בר כוכבא, אשר הסתיים בתבוסה ובהרס נרחב ליישוב היהודי בארץ ישראל.
במהלך תקופה זו הייתה התפתחות תאולוגית ורוחנית רבה, שכללה יצירה תרבותית ודתית ענפה וכן את עלייתם ונפילתם של זרמים דתיים, כהנים ומנהיגים. בתקופה זו נחתם התנ"ך, נכתבו הספרים החיצוניים והמגילות הגנוזות, החלה יצירתם של קובצי הדינים וההלכות הכלולים בתורה שבעל פה, אשר הפכו לימים למשנה ולתלמוד, החלו להתגבש סדרי התפילה, והזהות היהודית פשטה צורה והחלה ללבוש צורה חדשה.
פרט לתקופה קצרה, היא תקופת החשמונאים, שבה היה עם ישראל עצמאי בארצו, רובה של התקופה היה העם משועבד לאימפריות האזוריות – האימפריה הפרסית, מצרים התלמיית, הממלכה הסלאוקית והאימפריה הרומית. דבקות העם באמונתו המונותאיסטית אל מול תרבויות פגאניות שליטות, ורצונם של רבים בעצמאות מדינית, יצרו חיכוך מתמיד עם האימפריות השליטות ועם שאר תושבי הארץ.

 

תפקידן ומקומן של הנשים בכל התהליכים המעצבים האלה – נפקדים כמעט לחלוטין.

 

תשעה באב הוא יום תענית שנקבע במשנה (ונזכר בנביאים) לציון חורבן בתי המקדש – חורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה"ס בידי צבאו של נבוכדנצר השני מלך בבל, וחורבן בית שני בשנת 70 לספירה בידי הצבא הרומי ובראשו המצביא טיטוס. התענית מהווה את שיא האבלות של ימי בין המצרים והיא החמורה מבין ארבע התעניות על חורבן בית המקדש.
בהתאם למסורת כי בית המקדש השני נחרב בשל שנאת חינם, בנוסף לציון האבל על החורבן באופן המסורתי על ידי קריאת מגילת איכה, נהוג לערוך ביום זה ברחבי הארץ גם פעילות שמטרתה בחינת המחלוקות והפערים בין חלקי העם היהודי היום.

 

במסגרת זו, רצינו לבחון גם את הפער המגדרי ולהציץ אל חייהן של הנשים היהודיות בעת ההיא, דרך סיפורן של שלוש נשים שהצליחו לצלוח את ההדרה ולהישמר בנרטיב ההיסטורי.

 

רחל בת כלבא שבוע, אשת התנא רבי עקיבא

רחל היא שהניעה את רבי עקיבא ללמוד ובזכותה הפך לתלמיד חכם, תוך ויתור מצִדה על ירושת אביה, על יוקרה וסטטוס וכן על חיי נישואין נורמטיביים. חז"ל מזכירים את דמותה כמודל חיובי לאשת חיל, רעיה המקריבה את עצמה על מנת לקדם את בעלה מתוך אהבת אמת. הראייה הפמיניסטית, לעומת זאת, נוטה להתייחס לסיפור כאל דוגמה ליחסי ניצול ומרות ולקיפוח נשים.

ברוריה, אשת התנא רבי מאיר

תלמידת חכם, מהיחידות בתלמוד, שנודעה באישיותה החזקה ובתבונתה הרבה. גם לאחר שאביה הוצא להורג  כאחד מעשרת הרוגי מלכות, כיוון שלמד תורה, היא המשיכה לעסוק בדברי תורה וזכתה להערכה רבה על היקף ידיעותיה בענייני הלכה ואגדה. מסופר עליה שלמדה מהחכמים שלוש מאות הלכות ביום אחד, ושלימדה את בעלה רבי מאיר להתפלל לחזרתם בתשובה של הרשעים ולא לכיליונם.

בבתא בת שמעון ומרים

בעלת קרקעות ומטעי תמרים אמידה מעין גדי, שמתה במהלך מרד בר כוכבא במערת המפלט בנחל חבר, מערת האיגרות. כמה עשרות מסמכים פרטיים בארמית, בנבטית וביוונית שהותירה אחריה במערה מהווים מקור ראשון במעלה להבנת החיים היומיומיים בפרובינקיות הרומיות דאז. דמותה מתגלה כדוגמה לעצמאות נשית בעולם היהודי העתיק, כמי שהלוותה כספים לבעלה, ומשנפטר ניהלה מאבקים משפטיים מול משפחתו בעניין חזקתה על בנה, הסדרי המזונות שלו וחלקה בירושה.

 

פייסבוק

בתמונה: ברוריה ורבי מאיר, מתוך ציור קיר בבית הכנסת בשדרות וילשר, בית הכנסת הוותיק ביותר בלוס אנג'לס, שצויר ע"י הוגו באלין בשנת 1929

רגיל

ברברה גיטינגס

ברברה ברוקס גיטינגס, 2007-1932

היום, לפני 85 שנים, נולדה ברברה גיטינגס, פעילה להטבפא"קית בולטת אמריקאית. היא הקימה את תא ניו יורק של "בנותיה של ביליטיס", הארגון הראשון למען זכויות לסביות בארה"ב, וארגנה מחאות נגד האיסור על העסקת הומואים ולסביות ע"י המדינה. גיטינגס הקימה את השדולה הגאה הראשונה במסגרת אגודת הספריות האמריקאית, במטרה לקדם הכללה של ספרות חיובית על הומוסקסואליות בספריות. היה לה גם חלק חשוב בהסרת ההומוסקסואליות מרשימת מחלות הנפש של האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה ב-1972. הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה מעניקה פרס שנתי על שמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

לוסי ברנס

לוסי ברנס, 1966-1879

היום, לפני 138 שנים, נולדה לוסי ברנס, סופרג'יסטית אמריקאית. ב-1912, משסירבה התנועה הלאומית-אמריקאית למען זכויות נשים לנקוט קו חריף יותר נגד המפלגה הדמוקרטית (שהייתה בשלטון), ייסדו ברנס ואליס פול את השדולה הרדיקלית למען זכות בחירה לנשים. ב-1914 הייתה ברנס האישה הראשונה שנאמה בפני הקונגרס על התיקון לחוקה שהציעה סוזן ב' אנתוני, וב-1916 ייסדה עם פול את מפלגת הנשים הלאומית. מבין כל הסופרג'יסטיות, ברנס שהתה הכי הרבה זמן בכלא, לרוב בשל הפרות סדר בהפגנות מול הבית הלבן, ובמהלך מעצריה הוכתה ע"י הסוהרים, הושלכה לצינוק והואכלה בכפייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

 

רגיל

"קוֹלֵךְ"

"קוֹלֵךְ", נוסד ב-1998

היום, לפני 19 שנים, ייסדה ד"ר חנה קהת את "קוֹלֵךְ – פורום הנשים הדתיות", תנועה שמטרותיה להוביל שינוי חברתי בנושא שוויון מגדרי בקהילה הדתית בישראל, לתקן את אי-השוויון במעמדן האישי של נשים בנישואין הדתיים ולהיאבק בכל צורה של אלימות מגדרית. הארגון שותף ב"פורום תקנה" לטיפול בהטרדות מיניות מצד רבנים, עורך כנסים וימי עיון בנושא, מפיץ תוכניות להעצמה מגדרית במרכז המנהיגות של הארגון ובמערכת החינוך הדתית ומוביל מאבקים פמיניסטיים שונים, כמו מינוי דיינות, מציאת פתרון למסורבות גט ומניעת הפרדה מגדרית. מנכ"לית העמותה כיום היא עו"ד יעל רוקמן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך אתר "קולך", האירוע הוא הקרנה חגיגית של הסרט "ישמח חתני" בסינמטק חולון בשיתוף עם קבוצת הפייסבוק "אני פמיניסטית *דתיה* – וגם לי אין חוש הומור" וסינמטק חולון.

בתמונה הקטנה: חנה קהת, המייסדת

 

רגיל

פלורנס ג'פראי הרימן

פלורנס ג'פראי הרימן, 1967-1870

היום, לפני 147 שנים, נולדה פלורנס ג'פראי הרימן, סופרג'יסטית, פעילה חברתית, פעילת שלום ודיפלומטית אמריקאית. היא הובילה את אחד המצעדים הסופרג'יסטיים בניו יורק, חשפה בפני ועידת הנשים את תנאי העבודה הקשים במפעלי היזע ואת תנאי המגורים בשיכונים, ותוארה ע"י הנשיא רוזוולט כמי שאחראית ל"אספקת חלב לילדים היונקים העניים". ב-1937 מונתה לשגרירה בנורווגיה. בראשית מלחה"ע ה-2 הקימה את "ועדת החסד", שסייעה לילדים ולנשים באזורי המלחמה, וב-1940 ארגנה את הברחת אזרחי ארה"ב מהמדינות הסקנדינביות. הרימן המשיכה בפעילותה הפילנתרופית גם בשנות ה-90 לחייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

לוסילה (לוצ'ה) רייס

לוסילה (לוצ'ה) רייס, 1973-1936

היום, לפני 81 שנים, נולדה לוצ'ה רייס, זמרת פרואנית. שיריה הטרגיים והנוגעים ללב משקפים במידה רבה את מסלול חייה, כמי שגדלה בעוני וברחובות, נישואיה הקצרים הסתיימו בכי רע, סבלה משחפת ומסכרת והתמכרה לאלכוהול. אך בזכות האמנות שלה, במוזיקה ובתיאטרון, היא הפכה לאחת הדמויות האפרו-פרואניות המפורסמות והאהובות ביותר, סמל ללאום הפרואני ולגאווה קריאולית. יום לפני מותה נפרדה מהקהל בהופעה חיה ששודרה גם ברדיו עם שיר בשם "השיר האחרון שלי". יום מותה, 31 באוקטובר, מצוין בפרו מדי שנה כ"יום השירה הקריאולית".

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

הנרייט בי לורנצן

הנרייט בי לורנצן, 2001-1911

היום, לפני 106 שנים, נולדה הנרייט בי לורנצן, הומניסטית, פעילת שלום ופמיניסטית נורווגית. בשנות ה-30 הייתה ממייסדות אקדמיית ננסן, שקידמה פילוסופיה הומניסטית בעידן הטוטליטריזם, ובמסגרת זו הרצתה בעיקר על זכויות נשים ובפני נשים. במהלך מלחה"ע השנייה פעלה בתנועת ההתנגדות הנורווגית, עד שב-1943 נעצרה על ידי הגסטפו ונשלחה למחנה הריכוז ראוונסבריק, שם שהתה עד סוף המלחמה. לאחר המלחמה ייסדה מגזין נשים שהעלה על סדר היום את זכויות הנשים ואת מקומן בחברה. ב-1995 זכתה באות הכבוד הגבוה ביותר באוסלו ונכללה ברשימת מאה הנשים החשובות ביותר בנורווגיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אן אסקיו

אן אסקיו, 1546-1521

היום, לפני 471 שנים, הוצאה להורג אן אסקיו, סופרת, משוררת ומרטירית פרוטסטנטית אנגלייה. היא חותנה בגיל 15, ובעלה, שהיה קתולי, נהג בה באלימות. היא הייתה האישה האנגלייה הראשונה שתבעה גירושין, ובעקבות זאת נמלטה ללונדון והפכה למטיפה. אסקיו הייתה גם אחת המשוררות המוקדמות ביותר שידוע שכתבו בשפה האנגלית. ב-1546 נכלאה ועונתה במשך חודש אך סירבה לחזור בה מאמונותיה, האישה היחידה שישנו תיעוד לגבי מסכת העינויים שעברה במצודת לונדון הידועה לשמצה. לבסוף הואשמה בכפירה ונגזר עליה לעלות על המוקד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חיתוך עץ שמתאר את עלייתה על המוקד ב-1546
בתמונה הקטנה: אילוסטרציה מספר על קדושים מעונים משנת 1869

רגיל

צבא נשות השלום

צבא נשות השלום, נוסד ב-1915

היום, לפני 102 שנים, נוסד צבא נשות השלום, תנועת נשים אנטי-מלחמתית אוסטרלית. התנועה ביקשה לאחד נשים, ללא קשר לאמונתן הדתית או לנטייתן הפוליטית, ולהניע אותן לפעולה נגד המיליטריזם. הן התנגדו לגיוס חובה ודרשו שממשלות יקבלו מנדט מהאזרחים באמצעות משאל עם לפני יציאה למלחמה. בראש התנועה עמדה וידה גולדשטיין, סופרג'יסטית ופציפיסטית יהודייה-אוסטרלית, האישה הראשונה שהתמודדה בבחירות באימפריה הבריטית. המוטו של התנועה היה "אנחנו נלחמות נגד המלחמה" ודגלה היה בצבעי התנועה הסופרג'יסטית – סגול (כבוד), ירוק (תקווה) ולבן (טוהר).

עוד על צבא נשות השלום

עוד על וידה גולדשטיין

פייסבוק

בתמונה הקטנה: כמה מחברות צבא נשות השלום, וידה גולדשטיין בלבן

רגיל

שרה שנירר

שרה שנירר, 1935-1883

היום, לפני 134 שנים, נולדה שרה שנירר, פעילת חינוך חרדית וסופרת יידיש ילידת פולין. ב-1918 ייסדה את רשת "בית יעקב" כדי להעניק לבנות גם חינוך דתי ולא רק חינוך כללי. בית הספר התרחב ובחסות "אגודת ישראל" הפך לרשת חינוכית דתית לבנות, הקיימת עד היום כמעט בכל קהילות ישראל המנהלות אורח חיים אורתודוקסי-חרדי. שנירר נחשבת גם לחלוצת הכתיבה הספרותית החדשה לבנות דתיות: היא כתבה סיפורים, מחזות חינוכיים ופרקי מוסר, שנדפסו בעיתונות הילדים הדתית ביידיש, וכן פרסמה אוטוביוגרפיה על מפעל חייה. יצירותיה זכו לתפוצה רבה וחלקן תורגמו לעברית.

ויקיפדיה

פייסבוק