עמוד 1
רגיל

פאטמה מרניסי

פאטמה מרניסי, 2015-1940

היום, לפני שנה, נפטרה פאטמה מרניסי, סוציולוגית, סופרת ופעילה פמיניסטית מרוקאית. היא נחשבת לדמות מובילה ופורצת דרך במאבק למען שוויון בעולם המוסלמי. היא נאבקה למען שחרור האישה מהרעלה, חופש תנועה לנשים וביטול המנהג של ריבוי נשים, וקראה לנשים לצאת ללמוד ולהשתלב בהנהגה. ספרה "נשים ואסלאם: חקירה היסטורית ותיאולוגית" מהווה אבן דרך בפמיניזם האסלאמי, שהתפתח בשנות התשעים כמשקל נגד להתחזקות הפונדמנטליזם, ובו היא מראה שבידודן של נשים, בדגש על הרעלה, נובע מרצון לשלוט באיום הפוטנציאלי לסדר החברתי הקיים ומיושם בצורה קפדנית מכפי שהתכוונה ההלכה המקורית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אמה מורנו

אמה מרטינה מורנו, 2017-1899

היום, לפני 117 שנים, נולדה אמה מורנו האיטלקייה, האדם המבוגר ביותר החי בעולם והאדם החי האחרון שנולד במאה ה-19. היא נישאה ב-1926 ובנה היחיד נולד ב-1937, אך כשהוא נפטר בגיל חצי שנה היא נפרדה מבעלה (אם כי רשמית נשארו נשואים עד למותו ב-1978). היא עבדה במפעל בדים עד גיל 55, ולאחר מכן במטבח של פנימייה קתולית עד פרישתה לגמלאות בגיל 75. עד לפני שנתיים חיה לבדה בביתה, מבלי להזדקק לעזרה. היא מסבירה את אריכות ימיה בתזונה מרובת חלבונים, בשתיית ברנדי שהיא מכינה בעצמה, בהנאה משוקולד מדי פעם, באי-תלותה באיש ומעל לכול – בחשיבה חיובית לגבי העתיד.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

דרבלה מרפי

דרבלה מרפי, נולדה ב-1931
היום, לפני 85 שנים, נולדה דרבלה מרפי, רוכבת אופניים, הרפתקנית וסופרת ספרי מסעות אירית. היא התפרסמה ב-1965, עם צאת ספרה על מסע האופניים שעשתה מאירלנד להודו, דרך איראן, אפגניסטן ופקיסטן, מסע שעליו חלמה מגיל 10, עת קיבלה לראשונה אופניים משלה. את מסעותיה ערכה ללא סיוע וללא מותרות, תוך הסתמכות על אדיבותם של המקומיים, מה שהוביל גם למצבים מסוכנים; למשל, היא הותקפה ע"י עדת זאבים ביוגוסלביה, ספגה איומים מצד חיילים באתיופיה ונשדדה בסיביר. בספריה תיארה גם סוגיות פוליטיות חשובות, כמו הפליטים מטיבט, המלחמה בצפון אירלנד, האפרטהייד בדרום אפריקה, רצח העם ברואנדה וההתחממות הגלובלית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יוליה טימושנקו

יוליה וולודימיריבנה טימושנקו, נולדה ב-1960

היום, לפני 56 שנים, נולדה יוליה טימושנקו, פוליטיקאית אוקראינית. ב-2004 סחפה בנאומיה רבים להפגין כנגד שחיתות וגניבת קולות של הנשיא המכהן; התקשורת כינתה אותה "ז'אן ד'ארק של המהפכה הכתומה". כשנבחר נשיא חדש, מונתה לכהן כראשת הממשלה – האישה הראשונה בתפקיד זה. ב-2010 הפסידה במירוץ לנשיאות, ושנה אחר כך, בהיותה יו"ר האופוזיציה, הורשעה במעילה ובשימוש לרעה בסמכויותיה ונגזרו עליה שבע שנות מאסר. האיחוד האירופי וארה"ב הביעו דאגה בשל רדיפתה הפוליטית, אך רק ב-2014, בעקבות הצלחת המהומות באוקראינה, היא נוקתה מאשמה, שוחררה ונבחרה לפרלמנט בראש רשימה שקיבלה 19 מושבים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ברכה קאפח

ברכה קאפח, 2013-1922

היום, לפני 3 שנים, נפטרה הרבנית ברכה קאפח, אשת חסד, יזמת ופעילה חברתית. במשך עשרות שנים ניהלה מפעלי גמילות חסדים שהיוו סעד לאלפי נזקקים בירושלים וסביבתה. בין היתר הקימה מפעל רקמה שבו הועסקו רוקמות רבות משכבות חלשות, בגדייה לחלוקת בגדים יד שנייה ולהתאמת שמלות לכלות שידן אינה משגת, פרויקט סיוע לקשישים עריריים, את עמותת הצדקה "סגולת נעמי" על שם אמה ואת פרויקט ה"קמחא דפסחא". על פועלה זכתה בפרסי הוקרה רבים, ביניהם "יקירת ירושלים" (1992) וכלת פרס ישראל על "תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה" (1999).

ויקיפדיה

פייסבוק

עוד על חייה ופועלה

רגיל

יום המאבק באלימות נגד נשים: מילת נשים

יום המאבק באלימות נגד נשים: מילת נשים

לרגל יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, המצוין מדי שנה ב-25 בנובמבר, רצינו להתייחס השנה לנושא שכמעט אינו מדובר, אך לצערנו עודנו נוכח עבור נשים רבות, רבות מדי, בעולם: מילת נשים.
מנהג זה הוא ביטוי מובהק לאלימות נגד נשים אך ורק בשל היותן נשים. זוהי גם דוגמה מדהימה ליכולת של נשים מעטות ונחושות להציף למודעות, לשנות את דעת הקהל ואת החקיקה ולהביא לירידה תלולה בשכיחותו ברחבי העולם, וכל זאת תוך דור אחד.

*******************************
מילת נשים היא מנהג שבמהלכו מבוצעת כריתה של חלק מאיבר המין הנשי. ברוב המקרים מבוצעת המילה בילדות צעירות, בגילאי 13-3.
ישנן עדויות היסטוריות וארכיאולוגיות לקיומה של מילת נשים כבר מהמאה החמישית לספירה.
ההסברים המסורתיים למילת נשים משתנים מאזור לאזור ומקהילה לקהילה, ורובם אינם מתבססים על שום ציווי דתי אלא קשורים להצנעת המיניות הנשית, לתפיסת הדגדגן כשארית זכרית שיש להסירה מגוף הנקבה, או לתפיסתו כאיבר שעלול לפגוע בבריאותן של נשים (אף שאין כל ממצא רפואי המעיד על כך).
רוב התיעוד ההיסטורי של מילת נשים הוא מהמזרח הקרוב ומאפריקה, אך במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 תועדו מקרים גם בארה"ב ובבריטניה, שבהם בוצעה כריתת דגדגן כהליך רפואי לטיפול בהיסטריה ובטירוף, וגם באוננות, בקרב נשים ונערות.
הסיבוכים הנפוצים ביותר למילה הנשית בטווח הקצר הם דימום, זיהום מקומי וזיהום כולל, שיכול להביא אפילו למוות. בשלבים מאוחרים יותר סובלות הנשים מהפסקה של הווסת, מדלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן ובאגן ומכאבים עזים בעת קיום יחסי מין. כשהנשים שנימולו יולדות, הן נוטות יותר לקרעים חמורים בלידה (מכיוון שרקמת הצלקת גמישה הרבה פחות מעור רגיל), מדממות יותר אחרי הלידה וסובלות מליקויים ברצפת האגן, עד כדי אי שליטה קבועה בהטלת צואה ושתן. הסיבוך האירוני ביותר הוא קשיי פוריות, שמתגלים אצל אחוזים ניכרים מהנשים שעברו מילה בצעירותן. בניגוד לטענתם של התומכים במנהג כי מטרתו העיקרית היא הגברת הפוריות והפיכת הנערה לאשת משפחה נאמנה, דווקא הפגיעה הפיזית בה מקטינה את סיכוייה להרות – אחד המחקרים האחרונים מציג נתון מצמרר, שלפיו 30-25% מהנשים שנימולו סובלות מבעיות פוריות לעומת 14-8% מהנשים מאותו אזור ואותו שנתון שלא נימולו.

*******************************
מצב נוכחי:
ארגון "אמנסטי" מעריך כי כיום חיות בעולם כ-200 מיליון נשים שעברו מילה, וכי מדי יום נוספות אליהן כ-8,000 נשים. מילת הנשים נפוצה בעיקר באזורים המוסלמיים בצפון-מזרח אפריקה, בקרן אפריקה ובמערב אפריקה, וכן בקרב הבדואים והכורדים במזרח התיכון (פרט לישראל).
על פי מחקר מ-2010, המדינות שבהן שיעורן של נשים שעברו מילה הוא הגבוה ביותר הן סומליה (98% מכלל הנשים בגילאי 49-15 במדינה), גינאה (97%), ג'יבוטי (93%), מצרים (91%) וסיירה לאון (90%). ואילו שיעורן של ילדות שעברו מילה גבוה במיוחד בגמביה (56% מכלל הילדות עד גיל 14 במדינה), במאוריטניה (54%), באינדונזיה (49%) ובגינאה (46%). הנתונים מצביעים אפוא על ירידה של כ-30% בשני העשורים האחרונים בשכיחותה של מילה נשית בקרב ילדות.

*******************************
ישראל:
נכון להיום אין תיעוד למילה נשית בישראל. לא כך היה עד לפני כעשרים שנה בסך הכול. הארגון הפמיניסטי "אל-פנאר", ארגון נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל, הוא שחשף לעין הציבור את התופעה שהייתה נפוצה בכמה מהשבטים הבדואים ויצא למלחמת חורמה כנגדה. ביוני 1992 החל הארגון להפיץ כרוזים בערבית המגנים את המנהג, מבקרים את קשר השתיקה סביבו וקוראים למיגורו, וכן העלה את הדרישות הבאות:
מהמועצה הלאומית לשלום הילד, "להקדיש אמצעים לחשיפת התופעה, לפרסומה ולמאבק בה";
מהיועץ המשפטי לממשלה, "להעמיד לדין כל הורה וכל אדם אשר יבצע או יסכים שיבוצע בבתו סירוס כזה ולמצות עמו את הדין";
מהמשטרה, "לקבל הנחיה מהיועץ המשפטי לחקור תופעה זו ולהביא את מבצעיה לדין בגין חבלה גופנית חמורה";
מאיגודי הרופאים והאחיות, "להשעות כל רופא/ה או אח/ות אשר ישתתפו בביצוע פשע זה ויעניקו לו לגיטימיות רפואית מזויפת";
מההנהגה הפלסטינית, "לגנות את התופעה ולהגדירה כפשע חמור שאין לו מקום בתוך החברה הנאבקת לשוויון ולשחרור";
מאיגוד העובדים הסוציאליים, "להורות לעובדים לדווח על כל מקרה כזה ולהכריז כי אי דיווח על כך מהווה עבירה חמורה";
ומחברי הכנסת, בעיקר הערבים שבהם, "ליזום חקיקה נגד פשע נתעב זה".
המועצה לשלום הילד התגייסה מיד למאבק בתופעה. תוך שישה חודשים מאז הכרזת המלחמה של "אל-פנאר" הוקמה בכנסת הוועדה לקידום מעמד האישה, שנושא זה היה אחד הראשונים שעלו על שולחנה. לחץ עצום, הן מצד השלטונות והן מצד ההנהגה הערבית, הופעל על השבטים הבדואים שבהם ביצעו את השחתת איברי המין של נשים צעירות. ב-2009, חוקרים ישראלים לא מצאו אף לא אישה אחת מתחת לגיל שלושים הנושאת את הצלקת המעידה כי בוצע חיתוך באיבר מינה.

*******************************
המאבק הנשי ברחבי העולם למניעת מנהג המילה הנשית:
הצלחתו של "אל-פנאר" במיגור המילה הנשית בישראל היא פנומנלית, אך הן לא היו היחידות ולא הראשונות במאבק זה.
מריון סקוט סטיבנסון, מיסיונרית סקוטית שהגיעה לקניה בשלהי שנות ה-20, הייתה הראשונה להציג ביקורת נחרצת כנגד מנהג המילה הנשית, וכינתה אותו "השחתת איבר המין הנשי". עד שנות ה-70 נעשה השימוש במונח "השחתה" שגור בספרות המקצועית בנושא, בייחוד בקרב חוקרות פמיניסטיות (כמו רוז הולדפילד ופראן הוסקן), ומשנות ה-90 החלו להשתמש בביטוי זה גם ארגון הבריאות הבין-אפריקני לענייני נשים וארגון הבריאות הבינלאומי.
ב-1991 הקימה מולי מלצ'ינג האמריקנית את "טוסטן" – ארגון שלא למטרות רווח המפעיל תוכניות בקרב קהילות שמילה נשית נפוצה בהן ומתמקד בכלים כמו דמוקרטיה, אוריינות וחינוך לבריאות על מנת לחזק את יכולת הבחירה של נשים בנות הקהילה. בעזרת הארגון, עד 2016 החליטו כ-7,300 קהילות בשש מדינות שונות באפריקה לזנוח את הפרקטיקה.
עוד לפני התערבותן של נשים מהמערב, היו מקומיים שמחו כנגד מילת נשים, החל בשנות ה-20 במצרים ובסודאן, ואלו היו דווקא רופאים ואנשי דת. הפרקטיקה נאסרה בחוק בשתי המדינות, אך מסורות מסוימות של חיתוך איבר המין הנשי עדיין הורשו להתקיים. בשנות ה-70 שוב עלה הנושא לכותרות במצרים, כשהרופאה הפמיניסטית נוואל אל-סעדאווי ביקרה באופן גלוי את מילת הנשים בספריה, ועקב כך פוטרה מתפקידה במנהל הבריאות הציבורי. עדנה עדן איסמאיל הסומאלית החלה לפעול בתחום ב-1977 במסגרת הארגון הדמוקרטי של הנשים הסומאליות. ב-1981, בכנס של ארגון המדעניות הסודאני, חתמו כ-150 אקדמאים על עצומה לסיום המילה הנשית. ב-1984 קראה ועידה בין-אפריקנית שנערכה בסנגל לסיום המנהג. ואריס דירי הסומאלית, דוגמנית מצליחה בשנות ה-80, סיפרה בריאיון מ-1997 על המילה שעברה בגיל 5, ומאז הפכה לשגרירת האו"ם בנושא המאבק נגד מילת נשים.
החל בשנות ה-90, ממשלות שונות באפריקה ובמזרח התיכון העבירו חקיקה שאוסרת או מגבילה מילה נשית, לרבות הטלת עונשי מאסר חמורים על מבצעיה. האיסור המוחלט שהוטל ב-2007 על מילת נשים במצרים ובאריתראה, למשל, נחשב להישג גדול במיוחד, שכן במדינות אלה רוב הנשים נימולות. עד 2015, כ-23 מדינות אפריקניות אסרו בחוק על מילה נשית.

*******************************
לקריאה נוספת:

יום המאבק

מילת נשים

Female genital mutilation

דוח ארגון הבריאות העולמי על מילת נשים (2016)

על הנשים שפעלו ופועלות נגד מילת הנשים:
מריון סקוט סטיבנסון
פראן הוסקן
מולי מלצ'ינג
נוואל אל-סעדאווי
עדנה עדן איסמאיל
ואריס דירי

*******************************
פוסטים קודמים שלנו על אלימות נגד נשים:
על האחיות מיראבל, שנרצחו ב-25 בנובמבר 1960, ולזכרן מצוין היום בתאריך זה
סטטיסטיקה על רצח נשים ע"י בני משפחה, נכון ל-2014
על חקיקה, אכיפה, טיפול רפואי ומקלטים להתמודדות עם אלימות נגד נשים במשפחה
רכוש משלך – סקירה היאסטורית על המאבק להיות בעלות רכוש ולא רכוש
מעבדות לחירות? – סקירה היאסטורית על עבדות מין

*******************************
בתמונה הגדולה: נשים משבט המסאי מוחות נגד FGM – Female Genital Mutilation
בתמונה הקטנה: מפגש הסברה נגד מילת נשים במצרים

פייסבוק

רגיל

ז'האן בנואה

ז'האן בנואה, 1987-1904

היום, לפני 29 שנים, נפטרה ז'האן בנואה, גסטרונומית, שפית, סופרת, עיתונאית, אשת טלוויזיה ורדיו קנדית, שנודעה בשם "מאדאם בנואה". לאחר שסיימה את לימודיה בבתי הספר לבישול סורבון וקורדון בלו בפריז, הקימה בי"ס לבישול במונטריאול. ב-1935 פתחה את אחת המסעדות הצמחוניות הראשונות בקנדה, "בר סלטים". היא כתבה יותר מ-30 ספרי בישול במהלך הקריירה שלה, ביניהם האנציקלופדיה של המטבח הקנדי ואנציקלופדיה לבישול במיקרוגל. ב-1973 הוכנסה למסדר האבירות הקנדי בשל "תרומתה לאמנות הבישול בקנדה".

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אן ברנס

אן ברנס, 2001-1915

היום, לפני 101 שנים, נולדה אן ברנס, מהנדסת אווירונאוטיקה וטייסת דאונים בריטית. עם פרוץ מלחה"ע השנייה צורפה למשרד האספקה (גוף שהקימה הממשלה הבריטית כדי לספק ציוד לכוחות), שם מצאה פתרונות טכניים לבעיות כמו עומס מטען, זרמי אוויר וראות, וכן ביצעה טיסות מבחן מסוכנות בכלי תעופה צבאיים. לימים הפך משרד זה למוסד המלכותי לתעופה במשרד ההגנה, וב-1953 מונתה ברנס למדענית הראשית שלו. במקביל היא התחרתה בדאייה כספורט: היא קבעה שיאים בינלאומיים רבים למרחק, לגובה ולמהירות טיסה, והייתה האישה הראשונה שחצתה בדאייה את תעלת למאנש, וגם הראשונה שזכתה באליפות הדאייה הבריטית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ג'אלקארי-באי

ג'אלקארי-באי, 1858-1830

היום, לפני 186 שנים, נולדה ג'אלקארי-באי, לוחמת הודית בולטת במרד ההודי הגדול כנגד הבריטים. כאישה מקאסטה נמוכה (דלית, ה"טמאים"), היא החלה את שירותה בצבא הנשים של המלכה לאקשמי-באי מג'אהנסי כחיילת פשוטה, והתקדמה למעמד של ייעוץ למלכה וקבלת החלטות חיוניות. בסופו של דבר היא נתפסה והוצאה להורג בתלייה ע"י הבריטים. המיתוס של ג'אלקארי-באי עודנו פופולרי בפולקלור האזורי ועדיין נכתבים עליה שירים. אומץ הלב שלה, לצד זהותה כדלית, סייעו ליצור תחושה של גאווה ואחדות תרבותית בקרב בני הדלית בצפון הודו, עד כדי כך שמפלגת הדלית המובילה בהודו כיום עדיין משתמשת בדמותה כסמל.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מולי סטיימר

מולי סטיימר, 1980-1897

היום, לפני 119 שנים, נולדה מולי סטיימר, אנרכיסטית ואקטיביסטית רוסייה. היא היגרה לארה"ב כשהייתה בת 15, החלה לעבוד במפעלי היזע בניו יורק ונעשתה מעורבת במאבקי ארגוני העובדים לצד אמה גולדמן. ב-1917 היא יצרה קבוצה של אנרכיסטים יהודים נגד מלחמות, ושנה אחר כך נעצרה על חלוקת עלונים בגנות ההתערבות האמריקאית ברוסיה כנגד המהפכה הבולשביקית, ונגזרו עליה 15 שנים בכלא בעוון בגידה. ב-1921 היא גורשה בחזרה לרוסיה. ב-1923 הפגינה כנגד רדיפת האנרכיסטים על ידי בולשביקים וגורשה עם בן זוגה לגרמניה. עם עליית היטלר לשלטון, הם נמלטו לצרפת ולבסוף למקסיקו, שם המשיכו לקדם אידיאלים אנרכיסטיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אוליב דניס

אוליב דניס, 1957-1885

"לא משנה עד כמה עסק נראה מצליח, הוא תמיד יכול להצליח עוד יותר אם יביא בחשבון את נקודת מבטן של נשים" – אוליב דניס (נולדה היום, לפני 131 שנים), מהנדסת אמריקאית, ששינתה את חוויית המשתמש בתחבורה הציבורית. ב-1920 סיימה לימודי הנדסה אזרחית והפכה ל"מהנדסת השירות" הראשונה כשנשיא החברה הבין שמאחר שמחצית מנוסעי הרכבת הן נוסעות, כדאי ששדרוגים בשירות ייעשו ע"י אישה מהנדסת. דניס הכניסה, בין היתר, מושבים שאפשר להטות לאחור; ריפוד נוגד כתמים; חדרי נוחיות גדולים יותר, כולל נייר טואלט בחינם וסבון נוזלי; אורות שאפשר לעמעם בלילה; ופתחי אוורור אינדיבידואליים. חברות רכבות אחרות מיהרו להתאים עצמן לסטנדרט החדש, ואחריהן גם אוטובוסים ומטוסים.

ויקיפדיה

פייסבוק

 

רגיל

אינדירה גנדי

אינדירה גנדי*, 1984-1917

היום, לפני 99 שנים, נולדה אינדירה פריאדרשיני גנדי, פוליטיקאית הודית, מנהיגת מפלגת "הקונגרס הלאומי ההודי" וראשת ממשלת הודו במשך כ-15 שנים. ב-31 באוקטובר 1984 נרצחה ביריות אקדח על ידי שני שומרי ראש בני הדת הסיקית, בתגובה על הסתערות הצבא ההודי על "מקדש הזהב" והריגתם של אלפי מפגינים סיקים שדרשו אוטונומיה פוליטית ודתית רבה יותר לאזור פונג'ב. לאחר מותה נבחר בנה הבכור, רג'יב גנדי, לראשות הממשלה עד שנרצח גם הוא ב-1991. נמל התעופה הבינלאומי של ניו דלהי קרוי על שמה, וכן האוניברסיטה הפתוחה הלאומית, הנחשבת לגדולה בעולם, עם יותר מ-3 מיליון סטודנטים.

ויקיפדיה

פייסבוק

* הערה: אין קרבה משפחתית בינה לבין מהטמה גנדי

רגיל

נעמי חזן

נעמי חזן, נולדה ב-1946

היום, לפני 70 שנים, נולדה שרה נעמי חזן, אשת אקדמיה, פוליטיקאית ופעילת שמאל וזכויות אדם. היא מילאה שורה של משרות אקדמיות חשובות, וביניהן: פרופ' במדע המדינה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת הרווארד, ראש מכון טרומן לקידום השלום באוניברסיטה העברית, סגנית נשיא האיגוד העולמי למדע המדינה וראשת בית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית ת"א-יפו. במשך כעשור כיהנה כחברת כנסת מטעם מרצ ויזמה חוקים חשובים רבים, בעיקר בתחומי מעמד האישה (ביניהם תמיכה בבג"צ אליס מילר) והגנת הצרכן. היא ממייסדות שדולת הנשים בישראל וכן כיהנה כנשיאת הקרן החדשה לישראל.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חזן עם אליס מילר

רגיל

ליזה מייטנר

ליזה מייטנר, 1968-1878

היום, לפני 138 שנים, נולדה ליזה מייטנר, פיזיקאית אוסטרית. על שמה היסוד הכימי מייטנריום. היא הייתה הראשונה להבין שגרעין האטום יכול להתפצל לחלקים קטנים יותר, בעוד ששותפה למחקר, אוטו האן, לא האמין שביקוע גרעיני הוא אפשרי. ב-1939, כשמחקרם צלח, לא יכלה מייטנר היהודייה, שנמלטה בינתיים לשוודיה, לפרסם יחד עם האן. הוא פרסם אפוא את התגלית הכימית של ביקוע האורניום, ועל כך זכה לבדו ב-1944 בפרס נובל לכימיה; ואילו מייטנר פרסמה את ההסבר הפיזיקלי לתגלית, כולל אזהרה מפני פוטנציאל ההרס חסר התקדים, שחוללה סערה בקהילה המדעית והובילה להקמת פרויקט מנהטן. מייטנר סירבה להצטרף לפרויקט, ולאחר המלחמה מתחה ביקורת קשה על מדענים גרמנים ששיתפו פעולה עם הנאצים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רחל ינאית בן-צבי

רחל ינאית בן-צבי, 1979-1886

היום, לפני 37 שנים, נפטרה רחל ינאית בן-צבי, אשת ציבור ישראלית, כלת פרס ישראל על מפעל חיים. יחד עם בעלה יצחק בן-צבי עסקה בשמירה ובהגנה, במסגרת "בר גיורא" ו"השומר". ב-1919 הקימה את "משק הפועלות" (כיום "בית החלוצות") להכשרת נשים במלאכת החקלאות, והעצים שגודלו במשתלה ניטעו לימים במורדות שער הגיא ע"י קק"ל. היא הייתה מהפעילות המרכזיות של תנועת העבודה, ממייסדי ארגון "ההגנה" ופעילה מרכזית בקליטת עולים, בעיקר בגל העלייה ההמונית שלאחר קום המדינה. כאשת הנשיא בשנים 1963-1952 פתחה את בית הנשיא בפני אנשים מכל שדרות העם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: קומונת "ירושלים החדשה", 1908. רחל ינאית עומדת מימין, למרגלותיה יושב יצחק בן-צבי

בתמונה הגדולה: משק הפועלות, 1920. רחל ינאית כורעת, סביבה חברות המשק

רגיל

קתאי ויליאמס

קתאי ויליאמס, 1892-1844, התגייסה ב-1866

היום, לפני 150 שנים, התגייסה לצבא ארצות הברית קתאי ויליאמס, האפרו-אמריקאית הראשונה. היא עבדה כשפחה בבית במיזורי כשב-1861, במהלך מלחמת האזרחים, הגיעו לאזור כוחות צבא האיחוד. ויליאמס, כעבדים אחרים, צורפה אליהם ככוח עזר של מבשלות, כובסות ואחיות עד לסוף המלחמה ב-1865. אז, כאישה חופשייה, התגייסה לשירות סדיר בחיל הרגלים; מאחר שנאסר על נשים לשרת בצבא, היא התחזתה לגבר בשם ויליאם קתאי. שנתיים אחר כך נפלה למשכב, הרופא הצבאי גילה שהיא אישה, והיא שוחררה מיד. ב-1891 נדחתה בקשתה לקבל קצבת נכות שחיילים משוחררים זכאים לה, והיא מתה זמן קצר אחר כך.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פוליקרפה סאלאווריאטה

פוליקרפה סאלאווריאטה, 1817-1795

היום, לפני 199 שנים, הוצאה להורג פוליקרפה סאלאווריאטה, המכונה "לה פולה", גיבורת מלחמת העצמאות של קולומביה. היא הייתה תופרת מגרנדה החדשה (כיום שטחן של כמה מדינות בדרום אמריקה), שריגלה למען כוחות המהפכה במאבקה של אמריקה ההיספנית לעצמאות. לה פולה השיגה אישור מעבר נדיר אל האזור שבו גרו הספרדים, הסתננה אל בתיהם בהציעה לנשותיהם שירותי תפירה, וכך אספה מידע על הבכירים בכוחות הקולוניאליים ועל תוכניותיהם. איש לא חשד בה עד שנמצאו רשימות שלה בידי מורדים שנלכדו, היא נשפטה באשמת בגידה חמורה והוצאה להורג מול כיתת יורים. יום מותה נקבע כ"יום האישה הקולומביאנית".

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אמיליה פלאטר

אמיליה פלאטר, 1831-1806
היום, לפני 210 שנים, נולדה הרוזנת אמיליה פלאטר, מהפכנית מהאיחוד הפולני-ליטאי. מגיל צעיר העריצה נשים לוחמות מפורסמות בהיסטוריה והצטיינה ברכיבה על סוסים ובקליעה, פעילויות לא אופייניות לנערה דאז. במהלך ההתקוממות כנגד האימפריה הרוסית ב-1830, היא גייסה לוחמים ליחידה צבאית בהנהגתה, השתתפה בכמה קרבות חשובים וקיבלה דרגת סרן בכוחות המורדים הפולניים. פלאטר נחשבת לגיבורה לאומית בפולין ובליטא, דמותה התנוססה על שטר של 20 זלוטי, והיא היוותה השראה ליצירות אמנות וספרות רבות; שיר שכתב עליה המשורר הלאומי של פולין, אדם מיצקביץ', נכלל בתוכנית הלימודים בפולין.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

גיל רוזנברג

גיל (גילה) רוזנברג, נולדה ב-1983

היום, לפני 33 שנים, נולדה גיל רוזנברג, ישראלית-קנדית שהייתה האישה הזרה הראשונה להצטרף לארגון הצבאי הנשי הכורדי במלחמתו נגד דעא"ש. רוזנברג נולדה וגדלה בקנדה, עלתה לישראל והתנדבה לשרת ביחידה לחילוץ ולהתגוננות אזרחית של פיקוד העורף. ב-2014 הצטרפה לכוחות הכורדיים ממניעים הומניטריים ואידיאולוגיים: "הם האחים שלנו, הנלחמים בכוחות הרשע. אנחנו כיהודים אומרים 'לעולם לא עוד' וזה נכון לכולם." התקשורת העולמית התעניינה מאוד בסיפורה, במיוחד כשנטען שנחטפה ע"י דאע"ש, אך דיווחים אלה הופרכו. ביולי 2015, לאחר כמה חודשי לחימה בעיראק ובסוריה, חזרה רוזנברג לישראל.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קתרינה דלטון

קתרינה דלטון, 2004-1916

היום, לפני 100 שנים, נולדה קתרינה דלטון, רופאה גינקולוגית בריטית וחלוצה במחקר של התסמונת הקדם-וסתית. ב-1948, בהיותה סטודנטית לרפואה ובהיריון, שמה לב שהמיגרנות החודשיות שלה נעלמו, חקרה והסיקה שכאבי הראש נבעו מירידה בכמות ההורמון פרוגסטרון לפני הווסת. ב-1953 התפרסם מאמרה הראשון על התסמונת, שד"ר דלטון היא שטבעה את שמה, ובו ביססה את קיומו של קשר בין תנודות הורמונליות במחזור החודשי לבין שינויי התנהגות וסימפטומים פיזיים – כמו כאבי ראש, אסתמה, אפילפסיה, עוררות גבוהה, תשישות ודיכאון – תוך מאבק בדעה המקובלת דאז שכל אלה אינם אלא פרי הדמיון.

ויקיפדיה

פייסבוק