עמוד 1
רגיל

ליא קניג

ליא קניג, נולדה ב-1929

היום, לפני 86 שנים, נולדה ליא קניג, שחקנית תיאטרון ישראלית. ליא למדה משחק באקדמיה לאמנות בבוקרשט (בניגוד לרצון אמה), והחלה להופיע כבר מגיל צעיר בתיאטרון היהודי בבוקרשט. בשנת 1961 עלתה לישראל. קניג התקבלה לתפקיד שחקנית בתיאטרון "הבימה" ובמהרה התבלטה בשלל תפקידים ראשיים, כמו גם בקולנוע ובטלוויזיה. היא נושאת בכמה תוארי ד"ר לשם כבוד, כלת פרס ישראל לתיאטרון לשנת 1987 ומכונה "הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי".

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ליא קניג ואמה

רגיל

צה-שי

צה-שי, 1908-1835

היום, לפני 180 שנים, נולדה צה-שי, קיסרית סינית. לאחר מות הקיסר שיאנפנג, שהייתה אחת מפילגשיו, השתלטה על הכס. בנה טונגזי הפך לקיסר בגיל חמש, ועד למותו בגיל 18 היא הייתה העוצרת בפועל. צה-שי מנעה ממחליפו גואנגשו לצבור כוח ומילאה בפועל את מקום קיסרית סין במשך 48 שנים, עד למותה. יש הרואים בהתנגדותה הנחרצת למודרנה ובסירובה השמרני לבצע רפורמות את הסיבות העיקריות למהפכת שינהאי, שהביאה לנפילת שושלת צ'ינג המנצ'ורית ולהקמת הרפובליקה הסינית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קאתי גרסיה-מולינה

קאתי גרסיה-מולינה, נולדה ב-1971

היום, לפני 44 שנים, נולדה קאתי גרסיה-מולינה, במאית קולנוע וטלוויזיה פיליפינית. היא נחשבת לבמאית שוברת הקופות של המדינה, ששבעה מסרטיה נכללים ברשימת הסרטים הרווחיים ביותר בפיליפינים, וחלקם אף עוקפים סרטים הוליוודיים. היא החלה לעסוק בקולנוע ובטלוויזיה כבר בגיל 19, ובמהלך 11 שנות עבודתה כבמאית ביימה לא פחות מ-18 סרטים ו-11 סדרות טלוויזיה. היא זוכת ארבעה פרסים של האקדמיה הפיליפינית לקולנוע, מתוך 13 מועמדויות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

לוטה לניה

לוטה לניה, 1981-1898

היום, לפני 34 שנים, נפטרה לוטה לניה, זמרת ושחקנית ביסקסואלית ממוצא אוסטרי. תפקידה הראשון, ג'ני ב"אופרה בגרוש" של וייל וברכט ב-1928, פתח בפניה את הדרך לקריירה. היא הייתה גם ההשראה מאחורי השיר "מקי סכינאי" מתוך המחזה, שזכה לביצועים מפורסמים רבים. ב-1954 אף זכתה בפרס טוני על תפקידה זה בגרסה האנגלית של מארק בליצשטיין. תפקיד נוסף שלה הזכור במיוחד הוא הסוכנת הנוכלת "רוזה קלב" בסרט ג'יימס בונד "מרוסיה באהבה".

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סוג'ורנר טרות'

סוג'ורנר טרות', 1883-1797

היום, לפני 132 שנים, נפטרה סוג'ורנר טרות', מהחשובות שבפעילות למען שחורים ונשים בארה"ב במאה ה-19. היא נולדה למשפחת עבדים ונמכרה לעבדות 4 פעמים, חותנה בכפייה ע"י אדונה ושניים מילדיה נמכרו גם הם לעבדות. בגיל 29, מעט לפני ביטול העבדות במדינות הצפון, נמלטה. לאחר התגלות אלוהית החלה לנדוד ברחבי ארה"ב ולשאת נאומים למען ביטול העבדות שעדיין התקיימה בדרום ומתן זכויות לעבדים משוחררים ולנשים. נאומיה סחפו רבים, התפרסמו והגיעו עד לבית הלבן, והובילו לשינוי חברתי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום המאבק באלימות נגד נשים: מקלטים לנשים

יום המאבק באלימות נגד נשים: מקלטים לנשים

עפ"י נתוני רווחה, בריאות, משטרה ומשפט מעריכים כי כ-200,000 נשים סובלות מאלימות פיזית ומינית מתמשכת במשפחה (וכ-600,000 ילדים שעדים לכך) – כ-12% מהאוכלוסייה בישראל. מדי שנה, כ-40,000 נשים נזקקות לטיפול רפואי בשל אותה אלימות – 30%-20% מהמטופלות בחדרי המיון. בממוצע, מדי שנה נרצחות 20 נשים ע"י בן משפחה. לרשותן עומדים רק 14 מקלטים, מענק הסתגלות של עד 10,000 שקלים בתנאים מסוימים, 12 דירות מעבר ו-89 מרכזי טיפול של מחלקות הרווחה.

***

אלימות כלפי נשים מוגדרת כ"כל פעולה אלימה המבוססת על הבדלי מין שגורמת או עלולה לגרום לאישה סבל או פגיעה פיזית, מינית ופסיכולוגית, ובכללה איומים במעשים כאלה, כפייה או מניעה שרירותית של חופש, הנעשית בציבור או בחיים הפרטיים" (דו"ח האו"ם בנושא, 1993).

אלימות כנגד נשים בתוך המשפחה התקיימה באופן נרחב לכל אורך ההיסטוריה ובכל החברות. רות רזניק, מקימת עמותת "לא לאלימות" (הראשונה בישראל שנתנה מענה לבעיה): "החברה הפטריארכלית שלתוכה נולדנו ושעיצבה את דרך חשיבתנו והתנהגותנו קיימת זה אלפי שנים. בכל התרבויות, הדתות והממסדים החברתיים הוכר הגבר כראש המשפחה ואשתו וילדיו כפופים אליו. אמנם בכל הדתות והחברות ברמה ההצהרתית הוקיעו הכאת נשים ואף נקטו פעולות ענישה שונות כלפי הבעל המכה, אך עדיין הייתה זו נורמה מקובלת ואף נסלחת, עקב אופייה של החברה […] והחינוך לראות בנשים רכושם הבלעדי."
אלימות במשפחה הוכרה כגורם הסיכון מס' 1 לפגיעה בבריאותן הפיזית והנפשית של נשים בעולם. בין הסיכונים: בריאות ירודה, פגיעות גינקולוגיות, פגיעות פיזיות, נכויות, מחלות כרוניות ופגיעה בבריאות הנפשית, ממצב רוח ירוד ועד דיכאון, חרדה, הפרעת דחק פוסט-טראומטית ואובדנות.

***

רק בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 זכתה תופעת האלימות של גברים כלפי נשותיהם להכרה כבעיה חברתית ולא רק פרטית (אם כי עד היום לא קיבלה את המקום הראוי לה). עד אז התייחסו לאלימות נגד נשים ולרצח נשים על ידי בעליהן כאל "בעיה רומנטית", טרגדיה משפחתית או אירוע מקרי, והנטייה הייתה להטיל את האשמה על האישה. בהתאם לכך, המענים הראשונים שניתנו היו בצורה של מקלטים לנשים. מי שהקימו את המקלטים היו לרוב נשים פרטיות, ללא מימון, והם מופעלים עד היום ע"י עמותות חברתיות שונות. רק לאחרונה ניתנת תמיכה ממשלתית כלשהי למקלטים, בעיקר במדינות המערב, אך זו תמיד נתונה תחת סכנת קיצוצים ואי-יציבות.
אחד המקלטים הראשונים עבור נשים הסובלות מאלימות במשפחה הוא בית "פרינדל פטריק" באוהיו, ארה"ב, שנבנה ב-1877. אך באופן רשמי מוסדות כאלה נעשו מוכרים רק בראשית שנות ה-70. המקלט הראשון שזכה להכרה רחבה הוא "מרכז צ'יזוויק לעזרה לנשים" שנפתח בלונדון ב-1971 ע"י ארין פיזיי. בארץ, בשנת 1977, ברברה סבירסקי הקימה בחיפה את המקלט הראשון בישראל. באותה השנה ייסדה רות רזניק את עמותת ל.א. (לא לאלימות), ששמה לה למטרה להיאבק באלימות נגד נשים. ב-1978 הקימה רזניק את מרכז הסיוע לנשים בהרצליה, בשנת 1986 הקימה קו חירום ראשון לנשים במצוקה, ובהמשך הקימה מקלטים נוספים והובילה פעילויות נוספות למען נשים המתמודדות עם אלימות במשפחה, שהצליחו להביא למהפך במודעות של החברה הישראלית לתופעת האלימות בבית.
כיום יש בישראל 14 מקלטים שנותנים מענה לכמה מאות נשים בשנה וילדיהן. במהלך שהותן במקלט מקבלות הנשים מענה מיידי ליציאה מהסיטואציה האלימה, טיפול רגשי ורפואי, תמיכה וסיוע ברכישת מיומנויות ובמאבק על זכויותיהן: הגנה חוקית מפני בן הזוג האלים, למען הרכוש שהשאירו מאחור ובנוגע לילדים המשותפים.

***

עד סוף שנות ה-80 לא הייתה חקיקה בישראל שמגדירה את האלימות במשפחה כעבירה פלילית. ישראל – כמו מדינות אחרות – התלבטה בשאלה מהי מטרת החקיקה ומושאיה: לשמור על רווחת הפרט-האישה או על שלמות המשפחה? לטפל בעיקר בגבר המכה או באישה המוכה? החוק והפסיקה בישראל העדיפו תמיד את גישת ההגנה, שחסרונותיה הם: 1. היעדר טיפול בשורשי הבעיה; 2. טשטוש הגינוי החברתי והיעדר סנקציה חברתית; 3. הימנעות המשטרה מפתיחת הליך פלילי ומאכיפה לטובת "השכנת שלום בית"; 4. התמקדות בענישה על הפרת צו בית המשפט במקום על האלימות עצמה.
בעקבות דו"ח ועדת קרפ (1986), נחקק סוף-סוף החוק למניעת אלימות במשפחה (התשנ"א-1991). כן הורחבה הגדרת האונס במסגרת רפורמה בחוק העונשין בכל הנוגע לעבירות מין (למשל, עד 1988 אונס אישה על ידי בעלה לא נחשב כלל כאונס), ואף נקבעו עונשי מינימום; נדרש לתת סיוע חוקי ונגיש לנשים מוכות על פי עקרון צו ההגנה; והמשטרה פרסמה הנחיות חדשות בנושא מדיניות הטיפול באלימות בין בני זוג.
הייתה ציפייה כי שינויים אלה בחקיקה יביאו לשינוי בעמדות החברה, אולם במחקר שנערך ב-1997 עלה כי שוטרי ישראל דבקים בעמדותיהם המסורתיות ובהגדרת תפקידם כ"משכיני שלום". גם בתי הדין הרבניים עדיין מגלים יחס פשרני למדי לאלימות של גברים נגד נשותיהם; עפ"י מסורת פרשנות ההלכה הם רואים באלימות פיזית עילה לכפיית גט רק במקרים קיצוניים של פציעה קשה. מחקר מהשנים האחרונות בהזמנת משרד הרווחה מראה כי בחברה בכלל, עדיין, כ-50% מהאנשים מטילים את האשמה והאחריות לאלימות על שני בני הזוג ולא על הגברים האלימים בלבד; כ-30% רואים באלימות עניין משפחתי פרטי; וכ-16% מאמינים שלאישה יכול להיות טוב עם בעלה גם אם הוא מכה אותה.

***

"המקלטים הפכו מפתרון זמני, שנועד לתת מענה מיידי לנשים המצויות בסכנה, לפתרון קבע בעיני הרשויות (המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט ושירותי הרווחה). מאז ועד היום, נשים מוכות מתבקשות ע"י השירותים הממשלתיים להעביר את כל חייהן למקלט, למען ביטחונן. אך נראה שהפתרון הזמני פגע במוטיבציה לייצר פתרון קבע והפך בעצמו לפתרון קבע 'הגיוני'. מקלט לנשים מוכות הוא אמנם פתרון מציל חיים שנשים מופלאות מצאו עבור נשים אחרות שחייהן בסכנה. אבל משהו בשיטה הזו לא מניב תוצאות וגם לא יניב תוצאות לעולם כנראה – כי לא מדובר כלל בפתרון נגד אלימות, אלא בפתרון נגד הזדמנויות לאלימות. פתרון זה משמר את הבעלות של הגבר המכה על העולם שבו האישה חיה, הוא משמר את יחסי הכוחות והוא משמר את אותם חוקים שלא מחויבים להגנה מלאה על הנשים הללו" (מתוך כתבתה של עדן מסלאוי באתר העוקץ, "מקלט לנשים מוכות: איזה יופי של פתרון גרוע").
בשנים האחרונות, מספר התיקים שנפתחו בגין תלונות נשים על עבירות אלימות במשפחה הוא יציב יחסית. עפ"י נתוני המשטרה, מדי שנה נפתחים בישראל כ-16,000 תיקים של אלימות כלפי נשים מצד בני זוגן – בממוצע, 44 תיקים ביום. כמחצית מהתיקים שנפתחים – נסגרים במהרה, כשליש מהם מ"חוסר עניין לציבור".
מנתוני ענישה של מערכת המשפט עולה כי בעבירות של תקיפת בת זוג, ברבים מהתיקים הושתו על הנאשמים עבודות שירות ולא עונש מאסר. כאשר הושת עונש מאסר, הוא נמשך רק 7.8 חודשים בממוצע. העונש המרבי הקבוע בחוק על תקיפת בת זוג הוא 4 שנים בלבד. בישראל נקבעו בחוק העונשין עונשי מינימום בעבירות מעטות, ובהן אינוס, מעשה מגונה ועבירות מין במשפחה, אך לא נקבעו עונשי מינימום בעבירות של אלימות במשפחה. רמת ענישה נמוכה כזו מובילה לפגיעה במידת ההרתעה האישית והכללית וכן לפגיעה ביכולת לקיים הליך טיפול אפקטיבי לשיקום העבריינים כדי למנוע מהם לחזור על העבירה. כך, 56% מהאסירים המרצים עונשי מאסר בגין אלימות במשפחה הם במאסר חוזר, כש-12.4% מהם מרצים מאסר שישי או יותר.

באשר לטיפול בגברים האלימים, קיים מגוון של מרכזים למניעת אלימות במשפחה בערים רבות בארץ. אולם בדרך כלל הגברים המכים נמצאים בהכחשה ולא מכירים במעשיהם, ולמרכזי הטיפול הם מגיעים מחוסר ברירה כי בית המשפט אילץ אותם. לכן, גם הטיפולים אינם אפקטיביים במניעת הישנות האלימות. ישנם בישראל שני הוסטלים בלבד לטיפול אינטנסיבי וכולל בגברים אלימים, שמוכח כי האפקטיביות שלהם גבוהה למדי, אולם הם יכולים לטפל רק בכמה עשרות גברים בשנה.

ברחבי העולם פועלים היום למעלה מ-300 בתי משפט ייעודיים לטיפול באלימות במשפחה. השופטת ג'ודי האריס קלוגר, מנהלת היחידה לתכנון ומדיניות בתי משפט לאלימות במשפחה בניו יורק: "בארה"ב הבנו כי הדרך ההגיונית ביותר לטפל בתופעה זו היא ששופט אחד יטפל בכל ההיבטים המשפטיים של מקרה בודד. בתי המשפט הייעודיים שיפרו את הבטיחות של הקורבנות, מנעו החלטות שיפוטיות מנוגדות וסייעו לנו להעניק שירותים לקורבנות ולמשפחותיהם." בישראל קיימים בתי משפט ייעודיים לנוער, למשפחה ולענייני סמים, אך ההצעה להקים בתי משפט ייעודיים לטיפול באלימות במשפחה נגררת כבר כמה שנים. גילה אשרת, יו"ר ויצו ישראל: "נדרשת אחריות מערכתית לטיפול בנגע האלימות במשפחה. הממשלה צריכה לקבל החלטה היסטורית ולקדם הקמתם של בתי המשפט, כדי שנוכל להביא לצמצום משמעותי בפגיעה בנשים ובילדים ולקדם את שיקומם של הגברים הפוגעים – זהו אינטרס חברתי שחשוב לכולנו."

***

לסיכום נזכיר כי מאז שנת 1992 (כלומר מאז שאלימות במשפחה נחשבת עבירה פלילית ונעשה רישום מסודר), עבור 481 נשים בישראל האלימות שספגו במשפחה הסתיימה ברצח – כ-20 נשים בממוצע לשנה, באופן יציב למדי. בשנת 2015, למשל, נרצחו עד כה 19 נשים ע"י בן משפחה, לרוב ע"י בן זוג.
#דמי_ודם_אחיותיי_אינו_הפקר

***********************************

מקורות על ההיסטוריה של אלימות במשפחה ועל התפתחות המקלטים לנשים:

"משפחות בראייה סוציולוגית ואנתרופולוגית", מאת מתת אדר-בוניס, האוניברסיטה הפתוחה, 2008, כרך 2, פרק חמישי: "המשפחה ומדינת הרווחה".

וכן אתר ויקיפדיה, פורטל דיני משפחה ועוד.

הנתונים הסטטיסטיים נלקחו מתוך:

נתוני אלימות נגד נשים באתר שדולת הנשים בישראל

דו"ח שהוגש לוועדה לקידום האישה בכנסת על אלימות כלפי נשים – ריכוז נתונים לשנת 2013

וכן מדד האלימות של ויצ"ו לשנת 2013 ולשנת 2014, אתר נעמ"ת, אתר עמותת "לא לאלימות", אתר "מקום" וחוזר מנכ"ל משרד הבריאות על איתור וטיפול נשים נפגעות אלימות במשפחה במסגרות הבריאות.

 

ויקיפדיה – יום המאבק

פייסבוק

רגיל

ליברטד למארקה

ליברטד למארקה, 2000-1908

היום, לפני 107 שנים, נולדה ליברטד למארקה, שחקנית וזמרת ארגנטינאית. למארקה נחשבת לאחת מסמלי עידן הזהב של הקולנוע הארגנטינאי והמקסיקני. כבר בגיל 7 זכתה בתחרות במה, בגיל 15 קיבלה תפקיד ראשון בתיאטרון מקצועי ובגיל 18 קיבלה חוזה במקהלה בבואנוס איירס. היא זכתה להצלחה אדירה באמריקה הלטינית ונודעה כ"יקירת האמריקות". במהלך הקריירה שלה הופיעה ב-65 סרטים וב-6 טלנובלות, הקליטה יותר מ-800 שירים והופיעה פעמים אינספור על בימת התיאטרון.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

בטי אלוור

בטי אלוור, 1989-1906

"אתמול טפטף הגשם

בדרך,

והדיכאון הגיע

עם מספריים שלופים.

 

הוא הניח חולצות עצובות

סביב צווארם

של ילדים,

ותפר סימונים שחורים

אל חייהם של אחרים.

 

סביב הפנים האדומות

החייט ושמו צער

תלה ברפיון בד

ובו

משי מוות,

ושזר חוט מכליב לבן

בשערם"

– בטי אלוור (נולדה היום, לפני 109 שנים), מהמפורסמות שבמשוררות האסטוניות. מוזיאון המוקדש ליצירתה ולחייה הוקם בעיירת הולדתה ייגבה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

חנה מרון

חנה מרון, 2014-1923

היום, לפני 92 שנים, נולדה חנה מרון, שחקנית ישראלית. היא זכתה לפופולריות בברלין כבר עם תפקידה הראשון, "אצבעוני" – בהיותה בת ארבע בלבד! במהרה החלה לגלם תפקידי ילדים בהצגות מבוגרים. עם עליית הנאצים לשלטון עלתה עם משפחתה ארצה. ב-1945 הייתה ממייסדי התיאטרון הקאמרי. מרון זוכת פרסים רבים, ביניהם פרס ישראל לשנת 1973, וכן שיא גינס על קריירת התיאטרון הארוכה ביותר – 83 שנים. בנוסף הייתה פעילה בארגונים למען שלום ודו-קיום יהודי-ערבי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אנה מקסנקטונג'

אנה מקסנקטונג', 1621-1567

היום, לפני 448 שנים, נולדה אנה מקסנקטונג', מחלוצות החינוך לנערות. ב-1606 הקימה בצרפת את "חברת האחיות של אורסולה הקדושה של הבתולה המבורכת", קהילה של נשים דתיות שלראשונה לא הייתה סגורה במסגרת של מנזר, בניגוד למה שהתירה הכנסייה לנשים. המוסד שהקימה פעל כבי"ס הפתוח בחינם לכל הנערות, רעיון חדשני לתקופתה שנתקל בהתנגדות רבה. החברה הקימה מוסדות נוספים באירופה עוד במהלך חייה, ופועלת עד היום גם באפריקה, באסיה ובאמריקה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

חייקה גרוסמן

חייקה גרוסמן, 1996-1919

היום, לפני 96 שנים, נולדה חייקה גרוסמן, מנהיגה ציונית. היא הייתה מראשי תנועת "השומר הצעיר" בתקופת מלחמת העולם השנייה, פרטיזנית וחברת מחתרת בגטאות ליטא ופולין, ולאחר המלחמה מראשי הוועד המרכזי של יהודי פולין. ב-1950 מונתה ליו"ר המועצה האזורית געתון – האישה הראשונה שנבחרה לעמוד בראש רשות מקומית בישראל. כחברת כנסת מטעם המערך פעלה לחקיקת חוקים חברתיים בתחום הרווחה והבריאות, לקידום אוכלוסיות חלשות ולשיווי מעמד האישה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

עפרה חזה

עפרה חזה, 2000-1957

היום, לפני 58 שנים, נולדה עפרה חזה, זמרת ושחקנית מהמצליחות והאהובות בישראל. היא התגלתה ע"י בצלאל אלוני בגיל 13. שירה "געגועים", מתוך הצגה שבה הופיעה כשהייתה בת 16 בלבד, הגיע אל ראש המצעדים. "שיר הפרחה" ששרה בסרט "שלאגר" הפך ללהיט, אף שנפסל לשידור בגל"צ במשך חודשים ארוכים מפני שנחשב לפרובוקטיבי. אלבומה "שירי תימן" זיכה אותה בהצלחה אדירה ברחבי העולם. ב-1993 הייתה המועמדת הישראלית הראשונה לפרס הגראמי, בקטגוריית מוזיקת עולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אנה מנדייטה

אנה מנדייטה, 1985-1948

היום, לפני 67 שנים, נולדה אנה מנדייטה, אמנית מיצג וידיאו, פסלת וציירת קובנית-אמריקאית. רוב עבודותיה הן אוטוביוגרפיות ועוסקות בנושאים כמו מעמד האישה, אלימות ואונס, חיים ומוות, מקום והשתייכות, גזע ואתניות, מין ונטיות מיניות. בחייה הקצרים הספיקה מנדייטה להפיק עשרות עבודות, שעשו שימוש מיוחד באדמה ככלי פיסולי ובגוף האמנית עצמו, בעיקר בסדרה המפורסמת ביותר שלה – "סילואטה". ב-1978 הייתה ממקימות גלריית AIR בניו יורק, הגלריה הראשונה בארה"ב לנשים יוצרות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אליזבת הראשונה

אליזבת הראשונה, 1603-1533, מלכת אנגליה 1603-1558

היום, לפני 457 שנים, הוכתרה אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה. היא ירשה מקודמיה מדינה מרוששת כמעט לגמרי, ובעזרת מדיניות תקציבית מוקפדת מחקה את החוב הלאומי והביאה לשגשוג כלכלי. בתקופתה נוסדה הבורסה הראשונה למניות ערך וכן התמסדה הדת הפרוטסטנטית. העידן האליזבתני היווה את תור הזהב של אנגליה ואת שיאה של תקופת הרנסאנס האנגלי, וכלל פריחה ספרותית ותרבותית, מדעית וטכנולוגית, לצד גילוי ארצות והרחבת הממלכה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אליס לידל

אליס לידל, 1934-1852

היום, לפני 81 שנים, נפטרה אליס לידל, מי שהיוותה את ההשראה לספרו של לואיס קרול, "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות". קרול נהג לצלם ילדות ערומות (ברשות הוריהן), והיה מבלה שעות רבות עם אליס ועם אחיותיה מאז הייתה בת ארבע. הקשר של לידל עם קרול ניתק כמעט לחלוטין בצורה פתאומית למדי ביוני 1863, כשהייתה בת 11. רבים מאמינים שמקור הנתק הוא בכך שקרול ביקש את ידה של אליס מהוריה אך נדחה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

שואת בני הרומה (צוענים)

שואת בני הרומה (צוענים), הגיעה לשיאה ב-15 בנובמבר 1943

היום, לפני 72 שנים, הורה היינריך הימלר שכל בני הרומה יזכו ליחס זהה ליהודים ויישלחו למחנות הריכוז. אלימות כנגד נשות הרומה הייתה נפוצה באירופה עוד לפני כן: למשל, בבוהמיה ובמוראביה (כיום צ'כיה) הותר לסמן את נשות הרומה על ידי רציעת אוזניהן, ונורבגיה עיקרה את כל נשות הרומה שבקרבה. במחנות הריכוז הנאציים נשלחו רבות מנשות הרומה לניסויים של רופאים נאצים וחלק ניכר מהן עוקרו. כ-300,000 מהן הושמדו במהלך המלחמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פאני מנדלסון

פאני מנדלסון, 1847-1805

היום, לפני 210 שנים, נולדה פאני מנדלסון, פסנתרנית ומלחינה גרמנייה ממוצא יהודי. כמו אצל אחיה פליקס, גם אצל פאני התגלה כישרון מוזיקלי עילאי. ב-1820 כתב לה אביה: "ייתכן כי מוזיקה תהפוך למשלח ידו (של פליקס), בעוד שלך אפשרי הדבר ועליו להיות כקישוט גרידא". פליקס עצמו תמך בה בניסיונות לפרסם את יצירותיה תחת שמה, והיא סייעה לו בחיבור חלקים שהוא החשיב לקשים במיוחד. מנדלסון חיברה יותר מ-460 יצירות (חלקן התפרסמו תחת שמו של אחיה).

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

דורותיאה קרוק-גלעד

דורותיאה קרוק-גלעד, 1989-1920

היום, לפני 26 שנים, נפטרה דורותיאה קרוק-גלעד, חוקרת ספרות, מתרגמת ופרופ' לספרות אנגלית באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב. בשנות ה-60 נתמנתה לראשת המחלקה לספרות אנגלית באוניברסיטה העברית. עם כתביה הידועים נמנים "שלוש מסורות והגות מוסרית" ו"יסודות הטרגדיה", שעליו זכתה בפרס ישראל למדעי הרוח בשנת תשל"ג (1973). שנה לאחר מכן נבחרה לחברת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

חואנה אינס דה לה קרוז

חואנה אינס דה לה קרוז, 1695-1651

היום, לפני 364 שנים, נולדה חואנה אינס דה לה קרוז, מלומדת אוטודידקטית, משוררת ונזירה מקסיקנית. היא נודעה עוד בחייה כ"מוזה העשירית", ונחשבת לחלק מתור הזהב של ספרד. בגיל 6 כבר כתבה שירה בלטינית, ובגיל 13 התמחתה בפילוסופיה יוונית. הייתה לה הספרייה הפרטית הגדולה במקסיקו, שמנתה יותר מ-4000 ספרים, והיא ניהלה דיוני הגות עם אייזק ניוטון. בגיל 17, על מנת להימלט ממחזריה הרבים, הצטרפה למנזר (שקרוי היום על שמה), שם המשיכה ללמוד ולכתוב כל חייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אסתר רזיאל-נאור

אסתר רזיאל-נאור, 2002-1911

היום, לפני 13 שנים, נפטרה אסתר רזיאל-נאור, פוליטיקאית, לוחמת אצ"ל ומורה ישראלית. ב-1936, עם פרוץ המרד הערבי הגדול, הצטרפה לאצ"ל והשתתפה בפעולת תגמול, שכללה יריות וזריקת רימונים לעבר רכבת חולפת. החל מ-1943 צורפה למפקדת האצ"ל ונעצרה פעמים אחדות ע"י הבריטים. לאחר קום המדינה הצטרפה לתנועת החרות ונבחרה מטעמה לכנסת. במהלך 25 שנות כהונתה בכנסת שימשה יו"ר הסיעה והייתה נציגתה בוועדת החינוך והתרבות.

ויקיפדיה

פייסבוק